|
|
עמוד:11
את הגבולות בין המבנה לבין סביבתו , בין המרחב הפנימי לחיצוני . התנועה סביב למוזיאון ובתוכו לעולם מספקת למבקר מפגשים רעננים ונקודות מבט חדשות . צורתו האווירודינמית יכולה להיראות מצידו השני של הנהר , והעובר על פני הגשר ומתקרב למוזיאון חווה מפגש אינטימי יותר מזה של גישה לפסל מונומנטלי . מבנה התודעה היהודית והפוסט מודרניזם שני המוזיאונים על שם גוגנהיים מהווים , אם כן , הגשמה אמנותית ארכיטקטונית של עקרונות ותוכנות שונים מן היסוד מאלו שהנהיגה האדריכלות הניאו-קלאסית , אשר כשמה כן היא , מהווה חידוש של עקרונות הארכיטקטורה היוונית-רומית . בספרו 'מחשבות עבריות ביחס למחשבות יווניות , ' מנתח התיאולוג הנורווגי ת'ורליף בומן את התודעה ההלניסטית ואת זו העברית ומשווה ביניהן . לדבריו , דינמיות , נמרצות , תשוקה ודבקות בפעולה מאפיינות את התודעה העברית . כנגדן , הוא מעמיד את הסטטיות , השלווה , הרוגע והפסיביות כמאפיינות את התודעה היוונית . בהקשר הארכיטקטוני , בומן אף מצביע על כך שפסוקי המקרא הדנים בבנייה - של תיבת נוח , או של המשכן - מתארים תמיד תוכניות בלבד , בלי שמוצג לבסוף תיאור של מראה המוצר המוגמר . ואכן , אדריכלות המייצגת את מבנה התודעה היהודי , תהיה כזו העוסקת באופני השימוש במרחב לטובת הקהילה , ולא כזו העוסקת בהצגת מבנה קבוע והרמוני במרחב . ברונו זבי השווה אף הוא בין הגישה העברית לאדריכלות לעומת זו היוונית : עבור היוונים , משמעותו של מבנה היא של אובייקט-בית או אובייקט-מקדש . עבור היהודים המבנה הוא אובייקט שימושי של מקום חי או מקום התכנסות . כתוצאה מכך , ארכיטקטורה השואבת את השראתה מן החשיבה ההלניסטית מבוססת על סטוים , פרופורציות , תבניות מעודנות , ועל חזון מורכב שדבר בו אינו יכול להשתנות או להתווסף , של מבנה המוגדר אחת
|
|