|
|
עמוד:321
שני גיבורי סיפורנו , השיח' והרב , היו "באותו מקום . " אולם גם לאחר מכן , לא השיג הרב את מעלת העניין , ולא חווה באופן מלא את תוצאות המפגש עם הוי"ה ; כפי שהוא מנסח זאת : "אמרת לי שם אמצא מבוקשי - והנה לא נתגלה לי דבר . " לאחר הסברו של השיח , ' הוא מבין את תוכן העניין , אך ברובד הקוגניטיבי בלבד . מה שהחל בעבורו כניסיון לחשוף את הטכניקה לגילוי תוכן ספרי החיים והמתים הוביל אותו להכרה כי לשם כך דרושה סגולה שמעבר לטכניקה וחזר הרב לביתו , והוריד כנחל דמעה , וכה אמר : אוי לנו מיום הדין : ומה הגוי הזה , על ידי שידע שזה שמו של הקב"ה , כמה כבוד גדול עשה לו , וכמה מורא ופחד עולה על ראשו בשעה שנכנס לשם . ועל ידי זה זכה לכל הכבוד הזה . ואנן מה נענה ומה נאמר ? שיותר מזה היה ראוי לנו לעשות . ובפרט בהיותנו מזכירים שם ה , ' ללבוש חרדה . עד כאן המעשה הנורא . מבט על עד כאן המעשה הנורא , ועתה על אודות משמעויותיו לנושא המאמר . בראשית דבריי הגדרתי כך את השאלה שאעסוק בה : היכן , במסורת התרבותית הדתית היהודית העשירה והגדולה אוכל לאתר חומר מקורי המשקף גישה לא רק של סובלנות אלא אף של הערכה חיובית , כלפי דתיות לא יהודית ? כמדומני , שסיפור המעשה שעיינו בו משקף בהחלט הערכה לדתיות מעין זו , כפי שהיא מתגלמת בדמות מופת של שיח' צופי מדמשק . השיח' הגיע למעלה גבוהה מאוד בחוכמה האנושית האוניברסלית , שבע החוכמות . מכיון ששלמות האדם כרוכה בשליטה בחוכמות אלו , יוצא שהשיח' היה שלם יותר מכל יהודי דורו , מלבד אחד , הוא רבה של קהילת דמשק , אשר השתווה לו ואף עלה עליו במקצת , בתחום החוכמה האוניברסלית . אולם השלמות הדתית אינה מתמצית , כמובן , בשבע החוכמות ; ההישג הדתי הגבוה ביותר הוא המפגש עם האל והקרבה אליו . בתחום זה , תחום החוויה הדתית המיסטית , עולה בבירור מן הסיפור כי מעלת השיח' גבוהה מזו של הרב . השיח' הוא המוביל את הרב בשבילי החוויה המיסטית , דרך הגן והברכה , עד לכניסה אל קודש הקודשים והמפגש עם נוכחות האל המשתקפת בשם הוי"ה . המילים על לוח הזהב - " שויתי ה' לנגדי תמיד" - הן בלשון הקודש , בעברית . הן כתובות בכל בית כנסת , נוכח קהל ישראל . אולם מי שמגשים את ההבטחה שפסוק זה נושא עמו , . 59 מקור הביטוי באיכה ב . 18 הביטוי היה חביב במיוחד על הרב יהונתן אייבשיץ , אשר השתמש בו פעמים רבות בספרו יערות דבש .
|
|