|
|
עמוד:301
שונה אך מקבילה עם אותה בעייתיות . למשל , האמונה האלילית הנפוצה ביותר היא האמונה ביכולתנו העצמית לשלוט על העולם . מול הפיתוי באמונה פסולה זו , כל המונותאיסטים חסרי עצה ויכולים ללמוד זה מזה על דרכי התמודדות אפקטיביות . למעשה , הלגיטימציה שהרמב"ם ובנו ומקביליהם המוסלמים נתנו לשאילת חוכמה ממסורות נוכריות יוצרת תקדים עקרוני לקידום עמדה של סובלנות מסוג זה בין חברי הקהילות המסורתיות השונות . בחברות מסורתיות הנוטות לשמרנות וסולדות מטבען מרלטיביזם דתי , דווקא העמדות הסמכותיות הפרה מודרניות יכולות להיות אפקטיביות יותר בקידום יחס אוהד ולבבי לבני דתות אחרות . לסיום אביא ציטוטים של שני הוגים סמכותיים - כל אחד בקהילתו - ציטוטים שהם אבני דרך המרוחקות ביותר בגבולות המפגש הבין דתי המסורתי . האמירה הראשונה היא של הראי"ה קוק ( 1935-1865 ) הדורש בצניעות אפיסטמולוגית להרחיב את החיפוש הרוחני גם מחוץ למאמיני אמונת הייחוד . הסובלנות והפתיחות שהוא מבטא אינן נובעות מערעור על אמונה באמת מוחלטת אלא מביעות ספקנות ביכולת האדם להשיגה : "לעומת האמת העליונה האלוהית , אין הבדל בין האמונה המצוירת להכפירה . שניהם אינם נותנים את האמת , כי כל מה שהאדם משיג באופן חיובי הוא שלול מאמיתת האלוהות . " האמירה השנייה נכתבה בזמן הראב"ם בידי גדול המשוררים הצופים אבן ערבי , ( 1240-1165 ) שניסח הגות של אהבה טבעית ואוניברסלית המוותרת על כל פרטיקולריזם דתי : היה זמן שהייתי מגנה את חברי , אם דתו לא היתה קרובה לדתי . אך עתה קולט לבי כל צורה : מקום מרעה הוא לצביים , מנזר לנזירים , מקדש לאלילים וכעבה לעולה רגל , לוחות של תורה וספר קוראן . האהבה אך היא לי דת , ולכל שיפנו סוסי מרכבתה - הנה [ דת זו ] היא דתי ואמונתי . . 30 הראי"ה קוק , ערפילי טוהר , המכון ע"ש הראי"ה קוק זצ"ל , ירושלים תשמ"ג , עמ' מה . ניתוח תאולוגי של אמירה זו ראו תמר רוס , "הראי"ה קוק ופוסט מודרניזם , " אקדמות י ( כסלו תשס"א , ( עמ' . 31 . 195 ראו יצחק יהודה גולדציהר , הרצאות על האסלאם , ירושלים : מוסד ביאליק , תשכ"ט-תשנ"ז , עמ' . 125
|
|