|
|
עמוד:227
דוגמה שנייה להנחה שקיים פרויקט בין דתי משותף ליהודים וללא יהודים , הבא לביטוי בצורות מגוונות רבות , מופיעה אצל מנחם המאירי , פרשן צרפתי מן המאה ה . 13 המאירי טען שכל האומות אשר דת נאורה שולטת בהן ראויות לשוויון שיפוטי ולהדדיות אתית במסגרת החוק היהודי . המאירי בנה סינתזה מקורית של כל מערכת הכללים המפלים שבתלמוד ושל היוצאים מן הכלל שלהם , ולמעשה הציג אותם ככאלה שאבד עליהם כלח . הוא גרס שאפליה שיפוטית נגד לא יהודים בתלמוד מתייחסת לגויים עובדי אלילים שחיו בעולם העתיק , והיו "מזוהמים במעשיהם ומכוערים במדותיהם" ולא לבני ימי הביניים , ה"גדורים בדרכי הדתות . " למעשה , בכמה הלכות , כפי שמראה משה הלברטל , המאירי כולל במפורש את הלא יהודים בני זמנו בקטגוריית ה"אח" המנויה במקרא , שחייבים כלפיו בהדדיות שיפוטית ואתית מלאה . העיקרון שהדריך את המאירי להערכה חיובית של אמונות אחרות , כפי שהראה הלברטל , מעוגן עמוקות באסכולה הרציונליסטית של התקופה שלאחר הרמב"ם , שראתה את הדת לא רק בתפקידה כיוצרת תובנה דוקטרינלית על מהות האל , אלא גם באור ההיבט הפונקציונלי שלה , דהיינו כינון חברה מוסדרת היטב . הניסוח של המאירי מייחס ערך חיובי לנצרות ולאסלאם לא רק כדתות פרטיות הדוגלות בעקרונות אמונה בסיסיים , אלא כמערכות ממשל מעשיות , שאמונתם של הדבקים בהן מחייבת אותם לקיים מוסדות משפט ולבסס סטנדרטים מוסריים בחברה . הניסוח של המאירי ראוי לציון משתי סיבות . אף על פי שאישי הלכה אחרים הגיעו לעתים קרובות למסקנות משפטיות זהות , הם עשו זאת באמצעות השיטה התלמודית המסורתית , הפלפולית , והגבילו את פסיקתם לצרכים המעשיים של הקהילה . המאירי , כפי שמציין יעקב כ"ץ , ניסח את ההבחנה שלו בין עובדי אלילים בני האומות העתיקות לבין אלה העכשוויים כ"עיקרון , " ובכך "התעלה מעל לשיטות הקונוונציונליות של חשיבה הלכתית . " יתרה מזו , אף על פי שהמאירי השווה לא יהודים בעלי דת נאורה לגרים תושבים השומרים את מצוות בני נח , הוא לא גרס כי הם אכן שווים , אלא יצר קטגוריית ביניים חדשה בין פגאניות ליהדות , ובה נמצאות "האמות שהם גדורים בדרכי הדתות . " הבנתו הפונקציונלית של המאירי את הדת מעלה את השאלה האם ניתן להרחיב את דעותיו כך שיכללו את כל החברות התרבותיות המקיימות מוסדות משפט ובכך אוכפות סטנדרטים מוסריים בחברה . עבודתו של המאירי אבדה עד . 19 מנחם המאירי , בית הבחירה על מסכת עבררה זרה , כב ע"א . . 20 משה הלברטל , בין חכמה לתורה . רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס , ירושלים : מאגנס , , 2000 עמ' . 21 . 84 שם , עמ' Katz , Exclusiveness and Tolerance , p . 118 . 22 . 103-102
|
|