|
|
עמוד:175
סובלנות ואי סובלנות במסורת היהודית ובישראל של ימינו שלמה פישר במאמר זה ברצוני לדון ביחסים בין מקורות תרבותיים לתנאים מבניים בחברה הישראלית בת זמננו בהקשר של סוגיית הסובלנות במסורת היהודית . כוונתי היא לבחון את אסטרטגיות הסובלנות העולות ממסורות תרבותיות היסטוריות יהודיות ולנסות להבין מדוע אסטרטגיות מסוימות של סובלנות תפסו עמדת בכורה בקהילה האורתודוקסית בישראל בזמנים מסוימים . בסיכומו של ניתוח זה אני מציע את המסקנה שהקהילה האורתודוקסית בישראל , ובמידה מסוימת גם החברה הישראלית בכללותה , פיתחה מודל של סובלנות היונק מן המסורת התרבותית היהודית ושונה במבנהו הפנימי מן המודלים המערביים , בעיקר המודל הפרוטסטנטי . ביסודו של כל דיון על סובלנות מצויה ההנחה המוקדמת שהכוח נמצא בידי אותו חלק בגוף המתבקש להפגין סובלנות . ההקשר היחיד שתנאי זה מתקיים בו היום לגבי יהודים הוא ההקשר הישראלי , שכן בישראל יש ליהודים כוח פוליטי ומשום כך יש מקום לחשוב על בעיית הסובלנות מלכתחילה . הקשרו של הדיון בישראל הוא הקשר של מיעוט אורתודוקסי בעל כוח פוליטי משמעותי . משום כך הרעיון לנצל את כוח הכפייה של המדינה כדי לאכוף עמידה בדרישות דתיות יכול לעלות ואכן עולה . אמנם במערך הכוחות הפוליטי והחברתי העכשווי אין זו אופציה מידית , אולם התפתחות כזאת נחשבת , לפחות תיאורטית , למצויה בתחום האפשר ומשום כך למשפיעה גם על הסובלנות החברתית . כלומר , היא משפיעה באיזו מידה מקבלים אורחות חיים ומנהגים לא אורתודוקסיים , ובכלל זה התנהגויות בתחום המשפחתי והמיני , לגיטימציה כלשהי מצד האוכלוסיות האורתודוקסיות . הדיון בסובלנות בקרב האוכלוסייה הישראלית מוגבל בעיקרו ליחס כלפי היהודים הלא אורתודוקסים . בגלל טיבה הפרטיקולריסטי של היהדות , חופש הפולחן ואורחות החיים אצל לא יהודים ( מונותאיסטים ) אינו מהווה בעיה , למעט שני חריגים : פעילות מיסיונרית , ופולחן שיש לו השלכות פוליטיות מובהקות , דוגמת הפולחן בהר הבית . מן הראוי להדגיש כי הנושא שברצוני לעסוק בו הוא התנהגות הנוגדת את ההלכה האורתודוקסית . לא אעסוק בענייני דת ומדינה בתחומים שליהדות * מאמר זה הוא תרגום של המאמר . Rights 2 ( 1 ) ( March 2003 ) , pp . 65-80 in the Jewish Tradition and Contemporary Israel " , Journal of Human Shlomo Fischer , "Intolerance and Tolerance
|
|