|
|
עמוד:67
שלפסוק זה יש כוח להפקיע את תוקפם של אחרים . אף רבים מאלה המסכימים לדעה זו , גורסים שהפסיקה הכלולה בה הצריכה הגבלה מסוימת . עם התרחבות האימפריה האסלאמית בשתי המאות שלאחר מות הנביא , כל הקהילות הדתיות המאורגנות שעמן היה מוחמר במגע נטמעו בחוק האסלאמי לא על סמך סורה , 9 פסוק 5 אלא לפי ההתניות שבסורה , 9 פסוק , 29 הפסוק המדבר ישירות על מצבם של בעלי הספר , שנדון בו להלן . ניכר אפוא כי תחולתו של פסוק החרב הוגבלה אפקטיבית לשבטים הבדווים הערביים הבלתי מתפשרים והמרדנים שהיה ברור כי הם העומדים במוקד סדרה של פסוקים המובילים אל סורה , 9 פסוק . 5 נוסף על המדיניות שהשתנתה כלפי הערבים הפגאנים , ההתפתחות החשובה ביותר בסיפור המסורתי על חיי הנביא באל מדינה היא כניסתה לזירה של קבוצת שחקנים חדשה , פסוק המנאפקון ( הסעפים בני אל מדינה שנשבעו אמונים למוחמד כלפי חוץ אך פעלו בסתר להפילו ) ואהל אל כתאב " ) בעלי הספר , " כלומר היהודים , הנוצרים והצאבאים . ( היחסים המסוכסכים עם המנאפקון ועם יהודי אל מדינה משכו הרבה מתשומת לבו של הנביא בשנותיו באל מדינה . אבן אסחאק מתעד בפירוט מה את מדיניותו המשתנה של מוחמד , בכותבו את תולדות תקופה זו . אולם למרבה הפליאה הוא פותח את דיונו בתקופה שלאחר ההג'רה בדיווח ארכני על תככיהם של המנאפקון ושל היהודים , לפעמים תוך כדי עשיית יד אחת לפי הבריתות השבטיות הקדם אסלאמיות שלהם . דיווח זה מתובל בתיאורים של ויכוחים בין דתיים שהתרחשו בין מוסלמים , יהודים ונוצרים , בעיקר בעת ביקורה באל מדינה של משלחת נוצרית מן העיר נג'ראן שבדרום ערב . הדיון הוא מקומי , לא כרונולוגי , ואירועים שהתרחשו במרחק של שנים זה מזה מתוארים בסבך של תיאורים מסתלסלים . במקומות שונים בסיפור זרועות התייחסויות לפסוקים שונים שהתגלו באל . 56 הרבה מן הדיון התמקד בשאלה האם סורה , 9 פסוק 5 מבטל את סורה , 2 פסוק , 190 המדבר על מלחמה רק באלה הנלחמים במוסלמים . אל טברי ( גימר ע אל ב ^ אן , א , עמ' ( 583-582 ואל קרטובי ( אל גימיע לאחכאם אל ל ןיאאן , ב , עמ' ( 350-347 מבטאים את הדעה שסורה , 2 פסוק 190 אינו מבוטל , אך הם מגבילים את יישומו לאלה שאין להם היכולת להילחם , דוגמת נשים , ילדים וקשישים . הטיעון שסורה , 2 פסוק 190 מגביל את הלחימה למקרים של תוקפנות בפועל היה דעת מיעוט בספרות הקלסית , אם כי כעת רוב הפרשנים המודרניים מאמצים אותו . ראו עריף ח'ליל אבו אל עיד , אל עלאקאת אליחיאךגייה 5 י ךןלת אל-ךוילאפה , ברמינגהם ( בריטניה : ( דאר אל ארקאם , , 1990 עמ' . 57 . 284-280 ראו אבן כת'יר , תפסיר אל-לןךאאן אל-עטיים , ג , עמ' ; 384-381 אל טברי , גימיע אליביאן , ב , עמ' en Pays d'lslam , Beirut : Imprimerie Catholique , 1958 , p . 74 Antoine Fattal , Le Statut Legal des Non-Musulmans ; 119 Ibn Ishaq , Slrat rasul Allah , pp . 239-279 . 58
|
|