|
|
עמוד:60
והכנסת אורחים נאה בחצרו של הנג'אשי . ? " עיבודו של אבן השאם לאבן אסחאק מזכיר רק בקצרה כי השבים שמעו שבני קריש קיבלו עליהם את האסלאם . האם לא ייתכן שאזכור זה מתייחס לפסוקי השטן , אף על פי שהמהדורה של אבן השאם אינה מכילה את הסיפור ? הסבר חלופי אפשרי נותן , לדעתי , מוחמד היכל , הכותב כי מה ששמעו הגולים היה סיפור התאסלמותו של עמר אבן אל ח'טאב . בדיווחים המסורתיים נמסר סיפור זה ממש לפני הטלת החרם על בני האשם . עד להתאסלמותו נודע עמר לשמצה כמנהיג ההתנגדות הלןךישית . משום כך , משער היכל , כאשר הגיעה לחבש השמועה שעמר התאסלם , הניחו הגולים שההתנגדות הקךישית התמוטטה . דבר זה , יחד עם המרד בשליט החבשי ( נג'אשי ) דחף את המוסלמים לשים פעמיהם הביתה . עם הגיעם לפאתי מכה הבינו את האמת , דהיינו שלא התרחשה התאסלמות כללית . אולם הם החליטו להיכנס אל העיר בכל זאת . זועמים על התאסלמותו של עמר ועל שיבת הגולים , החליטו מנהיגי קריש להסלים את התקפותיהם על הנביא בהכרזת חרם . לפי התרחיש של היכל , האפשרות שהנביא ויתר דווקא אחרי סדרה זו של התפתחויות חיוביות מבחינת מעמדו במכה - למרות הקשיים שהערים עליו החרם - אינה הגיונית במיוחד . בקצרה , למרות היתרונות היחסיים של כל הטיעונים האחרים באשר לאמתות הסיפור הזה , הראיה החותכת ביותר השוללת את אמתותו היא חוסר ההיגיון שבו והעובדה שחלקיו השונים אינם מתיישבים אלה עם אלה . הוא מבקש מאתנו לקבל את הסברה שאחרי שנים של יחס עקיב כלפי הפוליתאיזם , חזר בו הנביא באופן מוחלט כמעט מן המונותאיזם שלו , דווקא בשעה שסיכוייו החלו להשתפר . לפי הנרטיב המסורתי , מעמדו של הנביא במכה השתנה לרעה זמן קצר אחרי סוף החרם . אבו טאלב , הדוד שנתן לו מקלט בתשע השנים שלפני כן , נפטר . משפחתו של מוחמד , בני האשם , שכעת עמד בראשה אויבו המר , אבו להב , משכה ממנו את חסותה . הנביא נאלץ לבקש ערובות לתמיכה משבטים שלא היו בני מכה , ובכללם שבטים מן העיר הסמוכה אל טאאף , שם נתקל בסירוב . כששב למכה בחסות ערובה לא נלהבת לביטחונו , היה מעמדו כה רעוע , עד שהוסיף לחפש תמיכה אצל שבט שביקר במכה לרגל ירידי מסחר ואירועים דתיים שונים . מצב זה נמשך שנתיים-שלוש , עד שהחיפוש נשא פרי : כמה מבני שבט ח'זרג , ' מנווה המדבר הצפוני ית'ךב , קיבלו את האסלאם והחלו להטיף William Muir , The Lif eof Muhammad from Original Sources , edited by T . . 29 80 Haykal , Hayat Muhammad , pp . 108-114 . 31 Ibn Ishaq , Siratrasul Allah , p . 167 . 30 H . Weir , Edinburgh : John Grant , 1923 , p . 80
|
|