|
|
עמוד:54
אותם לנטוש את דתם . " מי שנפגעו ביותר היו מוסלמים משולי החברה במכה , בני משפחות שמעמדן החברתי נמוך ועבדים שלא נכללו במערכת ההגנה השבטית . הנביא לא היה מסוגל להגן על המתאסלמים הפגיעים הללו . הוא ומוסלמים חשובים אחרים ניצלו מן הפגיעה הפיזית החמורה ביותר , בגלל החשש לפגוע בערובת הביטחון שסיפקו להם בתי האב . אולם מעמדם לא היה בטוח כלל ועיקר , ואפילו דודו של הנביא עצמו , אבו להב , סירב להצטרף לחברים אחרים בבית האב של הנביא ולהגן עליו . בהבינו את מצבם המסוכן והפגיע של מאמיניו , הורה להם מוחמד לבקש מקלט בחבש , "כי המלך לא יסבול עוול 11 וזוהי ארץ ידידותית , עד לעת שיגאל אתכם אללה ממצוקתכם . " סביר בהחלט שההגירה הראשונה הזאת בתולדות האסלאם התרחשה שנתיים אחרי תחילת חייו הציבוריים של הנביא וחמש שנים אחרי ההתגלות הראשונה . כאשר ראו בני קריש שהערימו עליהם בתכסיס טקטי , הם הסלימו את התקפותיהם על הנביא ועל המוסלמים שנשארו במכה . הם ארגנו חרם על משפחת הנביא , ואסרו להינשא עם בניה ולסחור עמם . החרם נמשך שנתיים או שלוש עד שהתמוטט בלחץ מחאותיהם של כמה מבני קריש , שהתפכחו . בשנים שקדמו לכך , חרף כל ההתעמרויות בו והשידולים שהופנו כלפיו , נשאר מוחמד איתן בהפצת המסר שלו על אחדות האלוהים ואזהרתו מפני המשפט שיעשה האלוהים בלא מאמינים ובחוטאים . זוהי אמונתם המוצקה של המוסלמים האדוקים העממיים . אולם בכמה מהמקורות ההיסטוריים החשובים ביותר יש יוצא מן הכלל , אמנם קצר מועד אך משמעותי ביותר בעניין זה . לפי אותן רשומות , בסביבות הזמן שהוטל החרם התרחש אירוע החושף לכאורה את נכונותו של הנביא להתפשר על עצם העיקרון המונותאיסטי . מדובר בפרשת " פסוקי השטן" שעליה מספר , בין שאר המקורות , אל טברי בשתי גרסאות , הבאות כל אחת משושלת אחרת של מוסרים , אך התוכן שלהן אינו שונה כמעט . אנו מוצאים בין מוסרי הגרסה האחת את שמו של אבן אסחאק , אף על פי שהסיפור אינו נמצא בעיבוד של אבן השאם לספרו של אבן אסחאק . . 10 שם , עמ' . 11 . 120 שם , עמ' 1960 , pp . 58-59 W . Montgomery Watt , Muhammad at Mecca , Oxford : Clarendon Press , . 12 . 146 Ibn Ishaq , Siratrasiil Allah , pp . 159 , 172-173 . 13 . 14 בתרגומם לאל טברי , ואט ומקדונלד מעלים את הסברה שאבן השאם השמיט את הסיפור משום שהוא "לא היה יאה לנביא" . ( Mecca " , p . 108 , note 170 al-Tabari , "Muhammad at ) בתרגומו לביוגרפיה של אבן אסחאק במהדורת אבן השאם הכניס גיום את גרסתו של אל טברי לסיפור . ( pp . 165-167 ibn ishaq , siratrasul Allah , )
|
|