|
|
עמוד:11
בילופר גול משתמשת במתודות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות כדי לבחון את התנועות האסלאמיסטיות בתורכיה . היא מראה כיצד חברי תנועות אלה , ובמיוחד הנשים שבהן , מאתגרות תפיסות מקובלות הן של חברה מסורתית הן של חברה מודרנית ובכך מעצבות מחדש את הדרישה לסובלנות . גול מראה כיצד לתודעה האסלאמית החדשה יש יכולת לפתח מושגים חדשים של האני והחברה שאינם סותרים הבנות ליברליות ודמוקרטיות של הפוליטיקה והחברה האזרחית . סוהייל ה' האשמי משתמש במתודולוגיות היסטוריות וטקסטואליות כדי להאיר מחדש כמה סוגיות בעולם בן זמננו המטרידות את מי שאינם מוסלמים , כגון פרשת סלמאן רושדי או ההבנה הפשטנית של המונח ג'יהאד . הוא מציג שלוש קריאות של הסובלנות שניתן לחלץ מן הקוראן אשר אינן מוכרות לקוראים ולמלומדים לא אסלאמים . במרכז הדיון שלו הפירוש לסורה , 5 פסוק . 48 רוסמיר מחמותסהייץ' מציג את המלחמה שהתנהלה בבוסניה בשנים 1995-1992 ואת תוצאותיה כפרדיגמה למצב הדת בכללותה בעולם בן זמננו . הוא פורש תמונה של בוסניה מסורתית אשר בה שרר קיום "פלורופורמי" בין הדתות ( אסלאם , נצרות אורתודוקסית , נצרות קתולית ויהדות ) בזכות העיגון שלהן בטרנסצנדנטיות משותפת . לעומת זאת , בתקופה המודרנית השתמשו בדת בשירות אידאולוגיות אתנו לאומיות וחילוניות . יתרה מזו , הדת עצמה נעשתה " אידאולוגיה" מודרנית בלי הפתיחות לממד הטרנסצנדנטי שלה . דורותי צ' פון טיפלסקירש מארגנת במאמרה תוכנות מזיגמונד פרויד ומעמנואל לוינס כדי לפתח הבנה של סובלנות מקראית המעוגנת ברעיון ה"גר , " ה"רע" וצווי האהבה . מאמרה מתמקד באופן שבו דמיון והבדל מובנים במסורות הדתיות השונות . קלייר וולפטייק מציגה את מחשבתו של האב הישועי ג'ון קורטני מאריי אשר נטל תפקיד מכריע במועצה האקומנית השנייה של הוותיקן בשנת . 1965 מאריי היה גורם חשוב בהחלטת הכנסייה הקתולית לקבל את הרעיון שזכויות אדם הן אוניברסליות ושחירות אנושית מאפיינת את כל ברואי אלוהים . אף על פי שמאריי לא קיבל את התודעה הדתית הפרוטסטנטית ואת הדת הפרטית שלה , הוא ניסה להקצות מקום בעבור פלורליזם דתי וחירות במרחב הציבורי . בשער השני שלושה חלקים . בחלק הראשון מאמרים העוסקים בעקרונות הפילוסופיים והמשפטיים ביהדות היכולים לשמש בסיס ליחסי סובלנות ופלורליזם גם ביחס להתנהגויות ולאמונות שונות ומגוונות , ובכללן כאלה שאינן "אורתודוקסיות" ושמנוגדות להלכה האורתודוקסית . בחלק השני שני " חקרי מקרה" אשר במוקדם היחס בין היהודים לבין המוסלמים והאסלאם . המאמר האחרון הוא חטיבה בפני עצמה המוקדשת לנושא התיאולוגיה של הדו שיח הבץ דתי .
|
|