|
|
עמוד:261
ההלכתית היא קומולטיבית ( מצטברת , ( אין בה הוצאת ישן מפני חדש אלא צבירה של עוד ועוד הכרעות הלכתיות פסקניות וסופיות . בעיקרו של דבר , ההבדל המהותי בין שני דגמי ההתפתחות הללו מצטמצם ליחסם השונה בתכלית של לומדי הדור למעמדה של המסורת הנקוטה בידם . על פי הדגם הראשון , שהנצי"ב מייחס באורח בלעדי לתחום החוץ הלכתי , תכלית המסירה מדור לדור נועדת להבטיח רצף של דיון ביקורתי . ללמוד מן העבר פירושו בראש ובראשונה ללמוד מן השגיאות האפשריות של קודמינו . בדומה למדע , הדגם הראשון מאופיין בדיאלוג בין דורי , ביקורתי , חד ומנומק המכוון , כמעשה הדדי וידידותי של השבחת המוצר הפרשני , לסתור את בניינו של הזולת אפילו הוא רבך . ואילו בדגם השני , השמור על פי הנצי"ב לתחום ההלכתי , תכלית המסירה מדור לדור נועדת להבטיח כי פסיקות העבר יישארו ידועות ומחייבות לעד . ללמוד מן העבר פירושו לקבל ככתבם וכלשונם את פסיקות קודמינו , כדי שאלה ישמשו נקודת מוצא בלתי מעורערת לחידושינו אנו באמצעות כללי ההיסק המקובלים . השאלה היא : האם הבחנה נורמטיבית זו שערך הנצי"ב בין שני ענפיו המרכזיים של תלמוד תורה הולמת את גישתם המקורית של חז"ל ? אנסה להראות כי כבר בטקסטים תנאיים יש סימנים ברורים למחלוקת עקרונית ומהותית בין המצדדים בייחוס כל אחד משני דגמי ההתפתחות של הנצי"ב לתחום ההלכתי . יתר על כן , יש בספרות התלמודית נטייה להכריע מחלוקת זו , בניגוד לדעתו של הנצי"ב . אך בטרם נוכל להיווכח בכך נפנה תחילה לאפיון שיטתי של שתי הגישות בהתייחס לתחום ההלכתי שבו , בניגוד לתחום הפרשני , מתחייבת בכל שלב מעשי פסיקה ברורה לכאן או לכאן . ההבדל המהותי והעקרוני בין שני דגמי ההתפתחות הללו נעוץ , כאמור , ביחסם השונה למסורת הפסיקה . האחד מתאפיין במחויבות מוחלטת למסורת ההלכתית , האחר מתאפיין בחירות שהוא מעניק לבעלי הסמכות ההלכתית לפסוק גם בניגוד למסורות שבידם . אשר על כן , ובהיעדר מינוח אלגנטי יותר , הצעתי לכנותם מסורתני ואנטי מסורתני . לא אכנס כאן לטיעונים האפשריים שבעזרתם עשוי כל צד לבסס ולהצדיק את עמדותיו , ואתרכז רק במה שמשתמע ממחלוקתם היסודית לענייננו אנו . 41 מחויבותו של המסורתן לפסיקה הקיימת היא מוחלטת ואינה תלויה בנימוקי פוסקיה . לשיטתו , ההלכה מחייבת משום שכך נפסקה ולא משום שטעמה נראה לו . עניינו בטעמי המצוות מצטמצם על כן ללימוד לשמה , לצרכים אפולוגטיים , ליחסי ציבור ולצורכי התנצחות . שאלות לטעמן של הלכותיו אינן מעלות ואינן . 41 לאפיון מלא של שתי הגישות וההנחות התיאולוגיות והאפיסטמולוגיות העומדות בבסיסן ראו ; Fisch , Rational Rabbis , esp . pp . 51-63 פיש , לרעת חכמה , בעיקר עמ' . 98-59
|
|