|
|
עמוד:13
במחשבה מאוחרת לאחר שש שנות מלחמת גייהאד נגד המדינה היהודית , חפצים כעת רוב היהודים הישראליים , ובצדק , בהיפרדות מהפלסטינים ולא בקשר אינטימי עמם . אבל ספר זה מתאר דווקא מסע חיפוש של אדם ישראלי יהודי יחיד אחר אינטימיות רוחנית עם שכנינו המוסלמים והנוצרים . לא במקרה המסע המתואר כאן התרחש לפני פרוץ מלחמת הטרור בספטמבר , 2000 בתקופה שבה היה אפשר לקוות לשינוי . אך מאז , התמקדה עבודתי כסופר וכעיתונאי בכתבי עת ובפרסומים הזרים בעיקר בהגנה על ישראל מפני המתקפה האנטי ציונית ההולכת וגוברת עליה . על רקע השנאה החריפה כלפי ישראל שמקורה בחלקה גדול בעולם המוסלמי , אני מרבה לתהות מה ערכם של המפגשים שניהלתי עם פלסטינים מוסלמים , שהשתייכו בדרך כלל לכת המיסטית הסופית אשר איננה מייצגת את האיסלאם הפלסטיני ברובו . אז מה אם רקדנו יחד במסגד , אפילו בתוך מחנה פליטים בעזה ? קריאה חוזרת בספר זה שיצא לאור לראשונה בארצות הברית בשנת , 2001 מבלבלת אותי לעתים , כאילו אני קורא חוויות של אדם זר . אולם כשאני מפסיק להיות עיתונאי שנזקק לשיפוטיות ולפיכחון פוליטי וחוזר להיות מבקש דרך רוחני שנזקק לאמונה ולהקשבה , אני נזכר שישנה גם מציאות אחרת . הרי חוקי האמונה פועלים אחרת מחוקי הפוליטיקה ; במציאות הרגילה , קובעים המספרים והנתונים בשטח , אך כפי שההיסטוריה של הדתות מוכיחה שוב ושוב , אלוהים לא זקוק להמונים על מנת לחולל שינוי רוחני , אלא רק לכמה בודדים הנחושים להוות כלים המשרתים את הרצון האלוהי . במסעותיי לנצרות ולאיסלאם בארץ פגשתי אנשים ששאפו להיות כלים כאלה , ונוכחותם כאן נותנת בי תקווה שאלוהים ימצא את פתחי החדירה שלו למציאות הנואשת שלנו . המסע שלי היה במהותו ניסוי במה שניתן לכנות 'מונותאיזם רדיקלי . ' המסקנה הסופית של המונותאיזם עלולה להפחיד בכוללנות הבלתי מתפשרת שלה : אם אלוהים הוא כאמת אחד , וכל הבריאה היא השתקפות של אותו רצון אלוהי אחד - אזי , לפי הטענה המיסטית , הכול מתקיים בתוך אותה ישות , וכל פרט בבריאה מהווה בעצם תא ב'גוף' האלוהי . האדם מעורב בכל הבריאה ואין דבר חי שהוא אינו חלק ממנו . משום כך כל אהבה היא בסופו של דבר אהבה עצמית , וכל שנאה היא שנאה עצמית . עבור המונותיאיסט הרדיקלי , אמפטיה היא מצב הקיום היחידי האפשרי : אחדות אנושית איננה מושג פילוסופי או הכרח מוסרי אלא היא עובדה פשוטה . הלוואי שהייתי יכול לומר שזכרתי גישה זו במהלך העימות המר עם שכנינו . במקום זה חשתי כי הייאוש שלי , שנבע כתוצאה מבגידתה של המנהיגות הפלסטינית בשלום ומתרבות המוות שהשתרשה בחברה הפלסטינית - גרם לי רק לחפוץ להיפרד מהצד
|
|