|
|
עמוד:7
ציוויו של סבא מעין הקדמה על תפקידו של מורה הלכה כאשר פרסם ר' צבי הירש חיות את ספרו 'תורת הנביאים' ( זולקוא תקצ"ו , ( הביע חשש "כי יבואו מבקרי מומין ויחפשו וימצאו" פגמים למיניהם בספרו . במכתב שכתב לו החת"ם סופר ( בתשובותיו , או"ח סי' רה ) שיבח מאוד את הספר , ולימד אותו ואת כולנו פרק בענייני הסכמה וביקורת . במסכת ביצה ( לח ע"א-ע"ב ) מובא שר' אבא , לפני עלייתו לארץ ישראל , התפלל , 'יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל' - ) יהי רצון שאומר דבר המתקבל 'לחכמי המקום , שלא אבוש' - לשון רש"י שם . ( ואולם , מספרת הגמרא , כשהגיע לבית מדרשו של ר' יוחנן בארץ ישראל , גיחכו עליו התלמידים בשל הראיה שממנה רצה ללמוד כסוגיית היום . תפילתו , מסתבר , לא נשאה פרי . לעומת זאת , מציין החת"ם סופר , במסכת ברכות ( כח ע"ב ) מובאת תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה , 'יהי רצון מלפניך ... שלא יארע דבר תקלה על ידי , ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי ' ... וכר . ' מה ההבדל בין שתי התפילות הללו ? ר' אבא ביקש למצוא חן והסכמה מצד השומעים , מסביר החת"ם סופר , ולכן לא זכה . כי "מה לי אם יקבל אם לא ? אמור דבריך לשם שמים . וע"כ נכשל . " ואילו ר' נחוניא בן הקנה התפלל שיכוון לאמיתה של הלכה , ולא שם יהבו על רכישת הסכמתם של השומעים : אך יהא הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי אם כנים דבריו אחזור בי , ואם לא נראים לי דבריו , אני עומד על דעתי . ומה לי בכך אם יורה או לא , כי אין כוונתי לנטות רעתו לדעתי .
|
|