|
|
עמוד:13
רווחת , הרואה את הגלובליזציה ואת הלאומיות כמנוגדות זו לזו , טוענים המחברים כי בישראל , מדיניות כלכלית ניאו ליברלית דווקא מאפשרת את שימורה ואת המשכיותה של הלאומיות כציר מרכזי לארגון מרחבי וחברתי . באופן זה מתקיימות בישראל , בו בזמן , ותוך חיזוק הדדי , שתי מגמות הגמוניות : הלאומיות הוותיקה והניאו ליברלית החדשה . האתר האמפירי לניתוחם הוא פרויקט דיור בערי פיתוח . הכותבים משווים בין קליטת ה"מזרחים" בשנות החמישים לקליטת ה"רוסים" בשנות התשעים , ומראים כיצד מצליחה מדיניות הדיור להשיג יעדים אתנו לאומיים של "פיזור במרחב , " יעדים אתנו ריבודיים של דחיקת האוכלוסיות החלשות לפריפריה ויעדים ניאו ליברליים של העברת הון ציבורי לידיים פרטיות . המעבר שהתרחש בישראל בשנות התשעים מתכנון מרכזי ליזמות שוק שינה אולי את שיטה הפעולה , אך לא את דפוסי העיצוב הלאומיים אתניים ריבודיים הקיימים זה מכבר בחברה הישראלית . הפערים החדשים רק העצימו , אם כן , את הפערים הישנים - מסקנה העולה ממרבית המאמרים בספר זה . בסוגיה נוספת המשלבת היבטים כלכליים מעמדיים והיבטים זהותיים שיוכיים עוסק גם מאמרן של רבקה רייכמן ואדריאנה קמפ . במאמר זה נידונה שאלת העובדים הזרים בישראל , תופעה שכמובן אינה ייחודית לישראל . העמקת הפערים הכלכליים בין מדינות ה"צפון" ל"דרום , " דחיקתן של מדינות , שבעבר הוגדרו "מתפתחות , " אל הקטגוריה של "הלא מפותחות , " דהירתן של מדינות מזרח אירופה מכלכלה מדשדשת בבעלות הממשלה לכלכלת שוק , שבחלק מן המקרים אף קורסת - כל אלו הביאו לגל של הגירת כוח עבודה המתדפק על דלתות המדינות העשירות . ישראל , בתקופה הגלובלית , היא על פי כל קנה מידה מדינה מפותחת ועשירה . המדד המקובל לקביעה כזאת הוא התוצר המקומי הגולמי הממוצע לנפש , שעמד בישראל בתקופה זו על כ 17-16 אלף דולר . לנוכחותם של העובדים הזרים יש כמובן משמעויות כלכליות וריבודיות כבדות משקל . מספרם דומה למספר המובטלים בארץ . נחיצותם , מעמדם וזכויותיהם היו בשנות התשעים לסוגיה ציבורית מרכזית . רייכמן וקמפ עוסקות בעניין זה מנקודת הראות של משטרי הכלה והדרה , או של משטרי אזרחות במובן הסוציולוגי של המונח . בישראל שולט משטר אזרחות והגירה אתנו לאומי , ולפיכך סגורה מראש , מבחינתה של המדינה , אפשרות שילובם של מהגרים לא יהודים . אולם המציאות החברתית יוצרת צרכים ולחצים המביאים לכך שגופים לא ממשלתיים , תת מדינתיים ( כמו עיריית תל אביב , ( אזרחיים ( ארגוני זכויות אדם ) ועל לאומיים ( אגודות מהגרים עממיות ) מפתחים ערוצי שילוב להכלתם של מהגרים לא יהודים במדינה היהודית . בלשונן של המחברות גישה של " הגירה ללא מהגרים" מתחלפת בפועל בגישה של "מדיניות ללא מדינה . " נוצר כאן בכוח גרעין של אמנה חברתית , החורגת מן העקרונות הלאומיים . כאן אנו רואים כיצד יוצרת הגלובליזציה פערים חדשים - בין אזרחים למהגרים - אך במקביל גם מערערת על העקרונות הלאומיים הנוקשים .
|
|