|
|
עמוד:25
קילומטר אחד נשארת בתחום סמכותה של המדינה ; הנמלים ובית המכס , כמובן , גם כן . המשטרה בקאנטונים ( השאלה אם יהיה קאנטון אחד או אחדים עוד לא הוכרעה ) יכולה להיות מורכבת מיהודים , אך תהיה כפופה למדינה . כל היקף האוטונומיה יהיה דווקא אותו היקף , שכונה בצדק גמור במאמרו של ז'בוטינסקי בשם "רשות מקומית אזורית של & לך ; " ליתר דיוק , הנה , למשל , כבר בתכנית הותנה תנאי , שהזכות לבניית דרכי עפר על חשבון "רשות מקומית אזורית" תהיה תלוייה בהיתר מטעם השלטון המרכזי , וכוי . אולם העיקר , שבו משכו את לב הערבים ושברו או מוטטו את התנגדותו של המופתי , הוא בכך , שבד בבד עם הכרזת הקאנטונים יוצהר : במעשה זה הוגשמה הצהרת באלפור , הוקם ה"בית הלאומי" " ב"ארץ ישראל ולעתיד לבוא משתחררים שאר חלקי ארץ ישראל מכל התחייבויות ביחס ליהודים , כגון זכויות הלשון וכד . ' אנו מייעצים בכנות גם להנהלת הסוכנות לשכוח זמנית , שאין היא אוהבת את הרוויזיוניסטים , ולהיזכר בכלל הישן , הנבון , שכוחו יפה בכל מקום ואשר כל הממשלות מתנהגות על פיו ( והרי הנהלת הסוכנות אף היא רואה עצמה , אל נכון , כעין ממשלה : ( אם את מקבלת ידיעה מעוררת דאגה , ולוא גם מן האוייב — שימי נא מיד לבך לכך . אנו ממליצים מאוד על כלל זה . לפעול בצורה אחרת — משמע לפעול מתוך טיפשות . אולם נניח לשאלה , אם ה"מקורות" הם מהימנים . ההיגיון הפשוט של הדברים מראה , שעתה , הואיל ותכנית כזאת יישמה ( ויהיה על ידי מי שיהיה ) — אין מנוס מכך שהיא תוגש לציונים , ודווקא תחת לחץ כבד , בלוויית איום , ש"אם לא כן — יהיה יותר גרוע . " הנתונים הבסיסיים של המצב הנוכחי הם כפי שנוסחו באותו תזכיר . מצד אחד , הריב שיש לאנגלים עם היהודים באמת אינו נעים ואינו נוח להם ; ברצון היו הם מוצאים מוצא ממנו — לפחות כזה , שלמראית עין היה אפשר להסתמך עליו כאילו יש בו משום הגשמה של הצהרת באלפור , כלומר , בדרך ז 1 להיפטר מהצהרת באלפור לגבי העתיד . מצד אחר , להשביע את רצון היהודים כהלכה — פירושו להתיר עלייה גדולה , לריב עם הערבים , לתגבר בארץ ישראל את חיל המצב , ללכת בניגוד להלך הרוח שהשתרש במשרד המושבות ובפקידות הארץ ישראלית , ולבסוף , להינתק ממלוא ה"הסתמכות" הנוכחית "על האיסלאם . " כל הדברים , שמבחינתו של פקיד , הם "בלתי אפשריים . " כלומר : מצד אחד , דרוש ויתור כל שהוא ליהודים ; מצד אחר , "בלתי אפשרי" עוד
|
|