|
|
עמוד:7
אל פרישה ומרד בשנים 1934—1932 הגיע הרוויזיוניזם לפרשת דרכים . התמורות שחלו במצב קהילות ישראל במזרח אירופה ובחזית הציונית בארץ היו מרחיקות לכת וחייבו התוויית כיוון חדש . הבעיות נתחדדו ושוב לא ניתן היה להסתפק בפתרונות טלאי ובתקנות שעה . בעקבות "הספר הלבן" ( 1930 ) והגזירות על העלייה וההתיישבות חל קרע עמוק עם אנגליה . "ברית הבריונים , " שנוסדה בארץ ישראל , ביוזמתו של אב"א אחימאיר , ביקשה להעתיק את מרכז הכובד של המערכה הציונית מן החזית הערבית אל חזית השלטון הבריטי בארץ " ) ממשלת חברון — , ( " אויבו העיקרי של עם ישראל במאבקו לשחרור לאומי . ה"ברית " קראה את הנוער העברי להניף את דגל המהפכה הלאומית , לנטוש את דרכה האידילית של הציונות , שסמכה על חסד לאומים ועל הבטחות בריטיות , ולהכיר במושכל היסטורי האומר , כי לעולם דרכו של משיח לעבור על "גשר של ברזל , " לא "גשר של נייר . " רוח מהפכנית זו הביאו עמהם חברי הסיעה ה"מאכסימאליסטית" לוועידה העולמית החמישית של ברית הצה"ר בווינה ( אוגוסט ספטמבר . ( 1932 מצעם הקיף שלושה עקרונות יסוד לפעולה : לפרוש מן ההסתדרות הציונית ולפתוח בפעולה מדינית עצמאית , להעניק לראש התנועה מעמד של מנהיג ( אחימאיר טוען בוועידה , כי המאה ה 20 היא מאה של דיקטאטורה ונוער ) ולהקנות לו סמכויות מלאות בניהול ענייני התנועה , ולהיחלץ למלחמה גלוייה נגד המשטר הבריטי . אפשר שמבחינה אידיאולוגית כללית נטה ז'בוטינסקי לסיעה זו , אך דרכם הטאקטית וסגנונם הבוטה , כפי שהוא נשתקף במאמריהם בבטאונם '• חזית העם , " לא נראו לו . הוא סלד מכל גילוי של משטר דיקטאטורה , ידחה בשאט נפש את התואר "מנהיג . " בשאלת השתתפות הצה"ר בקונגרסים הציוניים היה הוא תמים דעים אתם , ואף הוא כמותם לא רחש כל אימון
|
|