|
|
עמוד:14
קרנו של השבועון , ובעיני רבים הוא נחשב , למעשה , לבטאונה של יהדות רוסיה כולה , ציפה ממנו ז'בוטינסקי ליתר מעורבות בחיי יהדות רוסיה ולתנופה מוגברת לשם העמקת התודעה הציונית בה , — ונתאכזב . בוועידת ציוני רוסיה בימי הקונגרס הציוני הי"א בווינה ( בספטמבר ( 1913 השמיע ז'בוטינסקי השגות על דרכו של העתון ומתח ביקורת על שאיננו ממלא את יעודו כהלכה , אך הצעותיו לתיקון המצב לא הניבו פרי ו אמנם , דעתו היתה שקולה והשפעתו מרובה בחוגי הציונות הרוסית , אך קמו לו גם מתנגדים , שהטיפו ל"מתינות" ולנקיטת צעדים "זהירים" — ודעתם היא שהכריעה . בתקופת השתתפותו זו של ז'בוטינסקי ב"ראזסוויט , " בעשור שלאחר , 1903 הוא מתייצב לפני הקורא בלבוש שונה במקצת ; כושרו העתונאי משביח והולך וקומתו מתגבהת , אך בהלך נפשו כמו חלה תמורה . כתיבתו נעשית כבדת סבר יותר . משובת הנעורים וקלילות העט העליז כמו מסתלקים ממנו . לא עוד יש בדעתו לשעשע את קוראיו , אלא הוא מבקש להסב את תשומת לבם לרצינות השעה . הוא אינו גורס עוד כתיבה מזהירה לשמה , ואינו רוצה שסגנונו החינני יעיב על תוכן מסריו . ביודעין ובמתכוון הוא חוצה את ה"רוביקון , " ומעתה ואילך הוא מחשיב את הפובליציסט שבו יותר מאשר הפליטוניסטן שבו . לשווא מביעים עמיתיו , לרבות אידלסון , את געגועיהם לברק עטו הקודם , אף מפצירים בו : "אנא אל נא תכתוב מאמרים אינטליגנטיים , כתוב מאמרים מבריקים . " הוא אינו שועד , לעצתם . תמורה דומה חלה גם בדרך נאומו של ז'בוטינסקי באותו פרק זמן . דבריו נעשים עשירים יותר בתוכנם , וחלף זה מועם במקצת קסם צורתם החיצונית . לפנים נהג הוא לדבר כמשורר אמן , כשחקן דראמאטי גדול , ואילו עתה הוא מבקש , כביכול , להתקצף על הצלחתו החיצונית ומתחיל לשבור את כלי אומנותו הקודמים . הוא מתנער מן האסכולה האיטלקית בנאום ונותן יותר את דעתו על מהותם של דברים , מעורטלים מפעלולים שכל עצמם נועדו להדהים את קהל המאזינים . שלמה גפשטיין מספר , כי פעם אמר לו ז'בוטינסקי : "אתמול נאמתי באסיפת עם . בשורות הראשונות ישבו 400 סטודנטיות בעלות תסרוקות נהדרות . די ! " ) באסטה ( " מעכשיו אדבר כך , שאל הרצאותי יבואו רק 40 יהודים , שמספר שערות ראשי כולם מגיע ל 40 בלבד . " גם בתקופה זו הכבידה הצנזורה הצארית ידה על כותבי "ראזסוויט , " אך בז'בו טינסקי נהגו ה"משגיהים מטעם" לפנים משורת הדין . הם הודו בגלוי , כי מאמריו המרתקים , סגנונו המפואר , רב הניבים וההבעה , מעורר בהם התפעלות כה גדולה עד שהם חסים על יצירתו , שמא תיפגע שלמותה ההארמונית אם יניפו עליה את גרזן הצנזורה . עניינים רבים שימשו נושאים למאמריו של ז'בוטינסקי ב"ראזסוויט , " כגון המאבק על ההגנה העצמית , יחסי יהודים-פולניפ , הוקעת השמד בישראל , מהותה של הקיסרות התורכית ויחסה לציונות , וכיוצא באלו , ואולם אחד הנושאים שהעסיקוהו במיוחד באותן השנים נגע למאבק על השלטת הלשון העברית בחיי קהילות ישראל ברוסיה . מאמרו "שפת התרבות העברית , " שנתפרסם ב"ראזסוויט , " היה בעצם נאום שהוא נשא בחמישים עיר ועיירה ב"תחום המושב , " ואשר עליו כתב ב"סיפור ימי : " "אם כי אינני מחשיב ואינני אוהב את הנואם שבי , אך הנאום הזה הוא היחידי שבו אתפאר עד סוף ימי . " ולסיכום עבודתו העיתונאית בשנים 1912-1910 מציין ז'בוטינסקי , שהוא חושב את התקופה הזאת "לפסגת מסילתי הפובליציסטית . " בגלגולו השלישי מתחיל ה"ראזסוויט" פרק חדש בתכלית בחייו — פרק הגלות ,
|
|