|
|
עמוד:13
הקדמה בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים רווחה בקרב הקהילייה המנהלית בחינוך הדעה כי ריכוזיות מנהלית הינה הדפוס הרצוי להתמודדות עם הבעיות שהתעוררו כתוצאה מגידולה המספרי של מערכת החינוך לאחר מלחמת העולם השנייה . הטענה הייתה שהריכוזיות והסטנדרטיזציה יאפשרו למערכות חינוך אלה , תוך פרק זמן סביר , לגייס ולהכשיר מספר גדול של מורים , לקלוט מספר גדול של תלמידים , לבנות בתי ספר ולרכוש ציוד לימודי , וכן לפקח על הפצתם של חומרים ומשאבים כספיים . רוב המדינות המתועשות התאפיינו ברמת מרכוז גבוהה על מנת להבטיח שוויון חברתי בשירותים הציבוריים בכלל ובחינוך בפרט . עד מהרה התברר שיעילותה של הריכוזיות המנהלית התקיימה רק עד לנקודה מסוימת , שמעבר לה קרסו המערכות ולא יכלו לעמוד בעומס . הביקוש לחינוך גדל , אך תקציבי החינוך הצטמצמו וביצועיה של מערכת החינוך פחתו . נוצר צורך במציאת תשובה למצב שנוצר . הדפוס הביורוקרטי הריכוזי נמצא בלתי יעיל . הוא הכביד על ערוצי התקשורת , סרבל תהליכים של קבלת החלטות , לא נתן פתרון מיידי לבעיות , יצר ניכור בקרב ציבור המורים ופיתח את תסמונת "הראש הקטן" בקרב המנהלים והמורים . אם נבחן את המבנה הארגוני של רוב מערכות החינוך בעולם המערבי , נראה שחלק גדול מהם בנוי במבנה ביורוקרטי קלסי . הנחת היסוד של המבנה הביורוקרטי הקלסי הייתה , ועודנה , שזה המודל האידיאלי והיעיל ביותר להבטיח שהעבודה תנוהל ותיעשה כראוי . אף על פי שמחקרים הפריכו טענות אלה , קיימת עדיין אמונה כי פרודוקטיביות מרבית ניתנת להשגה כאשר יש חלוקת תפקידים ברורה , סטנדרטיזציה ופורמליזציה . ביורוקרטיה במערכת החינוך פירושה שמטרות החינוך ומדיניות החינוך בתחומי התקציב , תוכניות הלימודים , מבנה הכיתה , שיטות ההוראה המועדפות וספרי הלימוד המועדפים נקבעות בצמרת הארגון , וכן שמתקיימים פיקוח צמוד , מבחני משוב תדירים והערכה מסכמת צמודה של פרק א : הצורך בשינוי - הרקע לצמיחת בית הספר בניהול עצמי
|
|