|
|
עמוד:7
מבוא איני עוצם עיני מראות את הקשיים החמורים , המכשולים , אורח החיים הקשה , אבל תקיף אני ברעה ואין לערערה : אם ירצו בכך היהודים - לנו יהיה הכל . חיים וייצמן , 1907 " ארץ ישראל במאה העשרים - מיישוב למדינה" הוא ספר הבא לעקוב אחר ההתפתחויות בחצי הראשון של המאה , ולנתחן מזוויות והיבטים שונים : פוליטיים , חברתיים , כלכליים , ביטחוניים , התיישבותיים , ועוד . חמישים שנה אלה מתחלקות לשלוש תקופות משנה לא שוות באורכן ( ובשל כך גם במספר הפרקים המוקדשים לכל אחת מהן ;( תקופה ראשונה - סוף השלטון הטורקי עות ' מאני ; 1900 . 1918 מספר היהודים בארץ בראשית המאה היה למעלה מ 50 אלף . רובם המכריע גרו ב " ערי הקודש" וכחמשת אלפים בלבד בעשרים מושבות חדשות . חלקם של היהודים באוכלוסייה הכללית - כ 11-10 אחוז . רק מיעוט מהם השתייכו בתחילת התקופה ליישוב החדש . בחרנו לעסוק במיעוט זה ( ולא באנשי היישוב הישן ) מתוך ראייה היסטורית , הרואה בהם את הבסיס להתפתחות העיקרית שבאה מאוחר יותר . ( בכך לא חרגנו מהזרם המרכזי של ההיסטוריוגרפיה היישובית שהתייחס בעיקר לעליות הציוניות ( . מוקד התעניינותנו הוא במושבות , בניתוח העלייה השנייה ובראשיהן של ההתיישבות השיתופית ותל אביב . שנות מלחמת העולם הראשונה מהוות תת תקופה נפרדת , בבחינת שבר בתולדות היישוב , שהעמיד בסכנה את עצם קיומו . האוכלוסייה היהודית פחתה בשנים אלו מ 85 אלף ב 1914 ל 55 אלף עם כיבוש הארץ על ידי האנגלים . תקופה שנייה - ימי המנדאט הבריטי , 1918 - 1948 היא הארוכה והמרכזית
|
|