השבת במדינת ישראל

עמוד:455

להפעיל בשבת ? מי מוסמך לתת היתרי עבודה בשבת למפעלים חיוניים ? – והן במישור המכונה "הפרהסיה , " בניסיון לכפות בכוח סגירת בתי עסק , לרבות בתי קפה ומסעדות , וכן למנוע פתיחת מוסדות תרבות בשבתות : תיאטרונים , אולמות קונצרטים , מוזיאונים , בתי קולנוע . מאבק סוער במיוחד התחולל בתחום התחבורה , בעיקר הציבורית , ובמידת–מה גם הפרטית . מאבקים אלה גלשו לעתים לאלימות שהביאה לפעמים לפציעות ואף לקורבנות בנפש . בתקופת "היישוב" היו בארץ אזורים מסוימים שבהם התנהלה תחבורה ציבורית בשבת , בחיפה בעיקר . והיו שירותי אוטובוסים ערביים בינעירוניים . בתקופת המדינה הצליח לחץ המפלגות הדתיות למנוע בשבת גם תחבורה עירונית וגם תחבורה ביןעירונית ברוב חלקי הארץ , למעט בערים מעורבות כחיפה . להעדר התחבורה הציבורית בשבת היו השלכות חברתיות מרחיקות לכת , שכן את התחבורה הפרטית לא הצליח הלחץ הדתי לשתק , וכך מי שהיה לו רכב פרטי ( מעטים למדי בראשית ימי המדינה – רבים יותר במרוצת השנים ) לא סבל מהגבלת חופש התנועה שלו בשבתות , בעוד מעוטי הכנסה , שלא היה להם רכב פרטי , מרותקים לביתם , בעיקר מהעדר תחבורה ציבורית בין–עירונית , ביום היחיד שבו היו פנויים מעבודה . כך , באורח פרדוקסלי , נהפכה השבת מסמל של הישג סוציאלי לביטוי של נסיגה סוציאלית . גם תנועת הרכב הפרטי לא היתה חופשית לגמרי . היו שכונות חרדיות ודתיות שנסגרו לגמרי לתנועה . בצמתים שלידן הופעלה אלימות כדי לסגור כבישים עורקיים והוצבו מחסומים לא חוקיים . באזורים מסוימים נמשכו החיכוכים תקופה ארוכה . כיכר בירושלים קרויה "כיכר השבת" משום שבה נערכו בשבתות הפגנות בניסיון לסגור אותה לתנועה . בלט העימות בשכונת רמות בירושלים , שהכביש היחיד שהוביל אליה עבר בשעתו בשטח פתוח , אבל כעבור זמן נבנו בקרבתו שכונות חרדיות והוא נעשה מקום מסוכן לנסיעה בשבת מחמת האבנים שהושלכו על הנוסעים בו . בסופו של דבר נסללו כבישים עוקפים ונוצר מעין מודוס ויוונדי . אזורים מסוימים נסגרו לתנועה "דה פקטו , " ואילו באזורים אחרים נמנעו החרדים מהפרעה לתחבורה הציבורית בשבת , אף שתמיד הם נותרו מוקדי מחלוקת . מאז ימי היישוב וראשית המדינה נערכים משחקי הכדורגל בשבת , אבל המפלגות הדתיות לא עשו שום ניסיון של ממש להפסיקם , כיוון שהדבר היה פוגע בחלקים מציבור בוחריהן המסורתי . תחום אחד שבו הצטמצמו בהדרגה איסורי השבת במידה ניכרת הוא תחום התרבות והבידור . בערים רבות – אפילו ירושלים אינה יוצאת מכלל זה – נקבעו עובדות שמוסדות תרבות ובידור נפתחים גם בשבתות וכך הולך ונוצר סגנון חילוני של בילוי ותרבות ביום המנוחה . בתחום השידור הציבורי נמשכה , מראשית ימי המדינה , המסורת מימי היישוב שלפיה הרדיו משדר בשבתות . כאשר הוקמה הטלוויזיה , בשנת , 1969 נעשה ניסיון לקבוע שהטלוויזיה לא תשדר בשבת . ממשלת גולדה מאיר נטתה להיענות לתביעת המפלגות הדתיות למנוע את שידורי הטלוויזיה בשבת . רק עתירה לבג"ץ , ביוזמה אזרחית פרטית , הביאה להפעלת שידורי הטלוויזיה גם בשבתות . באזורים שמחוץ לערים הוקמו מרכזי קניות הפתוחים גם בשבת . בצד ההתנגדות העקרונית של הגורמים הדתיים הושמעה מחאה על אפליית עובדים דתיים , שאינם יכולים לזכות בתוספת שכר בעבור עבודה בשבת , או שאינם יכולים להתקבל לעבודות מסוימות בגלל סירובם לעבוד בשבת , וכמו כן מחאה מצד בעלי עסקים בערים המנועים מלפתוח את עסקיהם בשבת ורואים בכך אפלייתם לרעה . שרי עבודה חרדיים ניסו מדי פעם להפעיל את סמכותם לאכוף את איסורי העבודה והמסחר בשבת . אבל הדינמיקה של המציאות גוברת על טיעונים דתיים הנעזרים באמצעי לחץ פוליטיים , וביותר ויותר תחומי פעולה נוצרו עובדות שאופייה של השבת נקבע בידי הרוב החילוני . יש לציין , כי גם בקרב הציבור החילוני יש המסתייגים ממסחור השבת ומהפיכתה לאירוע קניות המוני וזאת מטעמים רעיוניים של שלילת תרבות הצריכה הראוותנית וגם מפני שחילונים לא מעטים רוצים לשמור על השבת כערך תרבותי ועל צביונה השונה מזה של ימים אחרים . יש תחומים שבהם קיבל על עצמו הציבור החילוני בהבנה הטלת מגבלות בשבת מתוך התחשבות ברצונותיהם של ציבורים דתיים . כך , למשל , בצבא אין מבשלים בשבת ואין מגישים אוכל חם , כדי שלא לעמוד בפני הצורך להעמיד הציבור החילוני אוהד את השבת ונהנה ממנה . ביום שישי אחרי הצהריים כבר מורגשת ברחובות אווירה אחרת : בני אדם מטיילים ויוצאים למפגשי רעים בבתי קפה ובמסעדות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא