|
|
עמוד:259
אידיאולוגיזציה של החיים בכללם . תהליך ההפרטה לא פסח גם על התרבות , גם מן ההיבטים של ארגונה , וגם מן ההיבטים של תכניה , גם מן ההיבטים של התמיכה הציבורית בייצורה ובוודאי מן ההיבטים של צריכתה . בשנות היישוב , ובמידת מה גם בשנותיה הראשונות של המדינה , היו כמעט בכל תחום מוסדות דומיננטיים , שזכו בתמיכה ציבורית נרחבת , גם כספית וגם מוראלית , ואלה האפילו על כל המוסדות האחרים . רובם של מוסדות אלה היו בבעלות ציבורית ונותר מקום מצומצם בלבד ליוזמות פרטיות . בולט בין כל אלה היה מעמדה הבלתי מעורער , בתחום המוזיקה ה"גבוהה , " של התזמורת הארצישראלית ( הפילהרמונית . ( לא היה בשום תחום תרבותי בארץ דבר דומה לציבור המנויים הנאמן שלה . ולא היתה בארץ שום תזמורת שיכלה להיחשב בת תחרות לה . גם הקבוצות הקאמריות שפעלו בקביעות היו מורכבות רובן מנגני התזמורת . בצדה היתה אמנם תזמורת "קול ישראל , " שכמעט כל מימונה בא מתקציבי רשות השידור וכמעט לא היה לה קהל קוני כרטיסים שיקיים אותה . במשך השנים קמו תזמורות נוספות , "התזמורת הקאמרית" בתל–אביב , תזמורות סימפוניות בחיפה , בבאר–שבע , בראשון–לציון ובעוד כמה מקומות . אבל אף לא לאחת מאלו לא היה קהל קבוע וגדול כמו לתזמורת הפילהרמונית . קיום התזמורות הנוספות היה תלוי כולו בתקציבים ציבוריים שהוזרמו אליהן , אבל גם התזמורת הפילהרמונית לא היתה יכולה לפעול כפי שפעלה אילולא התמיכה הציבורית בה . בתחום התיאטרון ה"רציני" היו ( עד לייסודו של התיאטרון הקאמרי בשנת , 1944 סמוך להקמתה של מדינת ישראל ) שני בתי התיאטרון הרפרטואריים , "הבימה" ו"האוהל , " ומחוץ להם כמעט לא היתה שום פעולה תיאטרונית שזכתה למידה כלשהי של קביעות . כמה תיאטרונים קטנים , שהתבססו כולם על " משוגעים לדבר , " פעלו בארץ בשנות ה50– וה60– אבל רובם לא החזיקו מעמד . בינתיים נולדה מגמה חדשה של הקמת תיאטרונים עירוניים שנתמכו בידי העיריות . הראשון באלה בתחום המוזיקה "הגבוהה" לא היה מתחרה לתזמורת הפילהרמונית ולא היה בשום תחום תרבות דבר הדומה לציבור המנויים שלה . בתמונה : הלובי של היכל התרבות בהפסקת קונצרט
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|