רב–תרבותיות בחברה הישראלית

עמוד:225

ריבוי תרבויות–משנה בתרבות הרוב העברית נוסף על ריבוי התרבויות בישראל יש בתוך תרבות הרוב העברית כמה תרבויות–משנה המגוונות ומאתגרות אותה . התרבות המערבית : התרבות העברית היתה מלכתחילה פתוחה להשפעות מערביות ושזרה יסודות מערביים בתוכה . ברם לאחר קום המדינה התעצמו ההשפעות האלה , כאשר ישראל החליטה לקשור את גורלה עם גוש מדינות המערב , ולא עם גוש המדינות הבלתי מזדהות , ולהסתפח לכלכלה הקפיטליסטית העולמית . כבר בשנות ה50– החלו להופיע סימני השפעתו של אורח החיים האמריקני . מאמצע שנות ה80– קיבלה החשיפה למערב צורה מובהקת של אמריקניזציה והחל תהליך מואץ של גלובליזציה , שקשר את ישראל בקשר הדוק עוד יותר עם הגוש המערבי , בביטחון , בפוליטיקה , בכלכלה , בתקשורת , במשפט , בספורט וכמובן בתרבות . הישראלי הממוצע התקרב יותר ויותר למערב באורח חייו ובאורח חשיבתו . הוא נעשה לצרכן של מוצרים ושירותים מערביים והרבה להשתמש בסטנדרטים מערביים בעיצוב שאיפותיו , בהערכת הישגיו ובקביעת נורמות התנהגותו . ערכי האתיקה הפרוטסטנטית המשיכו להתפשט ולהשתרש ; המשפחתיות נחלשה ; האינדיווידואליזם , האוטונומיה של הפרט וההגשמה העצמית נעשו קבילים ומושכים יותר ; ההתנגדות לכפייה דתית והרצון להפריד את הדת מהמדינה התעצמו ; ההעדפה להשתלב במערב במקום באזור התחזקה ביותר בתגובה לפיגועי האיסלאם הפונדמנטליסטי ולשתי האינתיפאדות הפלסטיניות ; תהליכי ההפרטה של ערכים ממלכתיים בלטו יותר ויותר , וכן גברו תופעות כגון ניאוליברליזם כלכלי , ראיית זכויות הפרט כאתוס דומיננטי , מעורבות גוברת של הורים בחינוך הניתן בבית הספר ובתנאי השירות הצבאי של ילדיהם ותביעה להכרה בזכות האישה על גופה ; לשיח הציבורי והמשפטי חדרו מושגים כדוגמת שוויון כעיקרון–על , מדינת כל אזרחיה ופוסט–ציונות . המעבר לחברת מידע יצר שכבה של ישראלים החושבים ומתנהגים כמערבים ומקיימים מגעים אמיצים עם המערב . אבל אף על פי שהתרבות העברית קלטה עוד ועוד השפעות מערביות , עדיין היא באופייה רק מערבית למחצה . התרבות הדתית–הלאומית : שלא כמו החרדים , שלהם תרבות וקהילה נפרדות ומתבדלות , הדתיים–הלאומיים הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ומהתרבות העברית . הם מודרניים וציונים , התומכים תמיכה עקרונית באינטגרציה עם יהודים לא דתיים , והם אכן השיגו מידה לא מבוטלת של השתלבות . תרבותם היא תרבות משנה דתית בתוך התרבות העברית הלא דתית . בתרבותם הם קבוצת ביניים בין הישראלים החרדיים לישראלים העבריים . הם קרובים לחרדים בתחום הדת : באמונות דתיות ובשמירת מצוות ( אם כי בדרגה פחותה של אדיקות שמרנית ) והם שותפים להם לפחות בחלק מהתביעות שנועדו לכפות על כלל הציבור הסדרים דתיים ( מדיני המעמד האישי ועד הבטחת פרהסיה מסורתית בתחומים שונים . ( ולעומת זאת , הם קרובים לבני קבוצת הרוב בצבריות העברית , בלאומיות המודרנית , במחויבות לדמוקרטיה , בסגנונות חיים של המעמד הבינוני ובנטייה חיובית למערב . התרבות המזרחית : יהודי המזרח היו רוב בעלייה ההמונית בעשור וחצי הראשונים של המדינה . הם הגיעו לארץ בזמן שהתרבות העברית היתה עדיין בשלב התבססות , ונתפסו בעיני גורמים ממסדיים כאיום על התרבות העברית בגלל כוחם המספרי הרב והתרבות הערבית–היהודית הדחויה שנשאו עמם . הלך והתפשט החשש לא רק שהם ימוטטו את התרבות העברית ואת המשטר הדמוקרטי הצעירים והשבריריים , אלא שגם יחברו לימין הדתי והחילוני לשם יצירת חברה מדגם שנחשב לפסול בעיני קבוצת הרוב . לדברי חוקרים מהאסכולה הביקורתית , פעלו מוסדות המדינה והציבור , שבהם שלטה אז תנועת העבודה , לבלום את כוח העולים מארצות האיסלאם , לשלול את תרבותם ולטעת יחס של בוז כלפיה , להפסיק את השימוש בשפות המדינות שמהן עלו ולהנחיל להם ולילדיהם את התרבות העברית במוקדם ככל האפשר . השפות היהודיות–הערביות והתרבויות של העולים אכן קרסו , לא רק בגלל הדיכוי התרבותי , אלא גם בגלל העקירה והניתוק מארצות המוצא , שהוכרזו מדינות נחשלות ונחשבו למדינות עוינות , ובגלל הצורך החיוני של מהגרים להסתגל לתרבות המקומית . מאז שנות ה70– התרופפו לחצי הטמיעה , וצמח דור חדש של מזרחים שהתגברו על הפירוד לארצות מוצא , הבליטו דפוסים תרבותיים ייחודיים למזרחים ודרשו להשתלב כמזרחים בעיצוב התרבות העברית . יש הטוענים שהתרבות שמכונה "תרבות מזרחית" היא תרבות נפרדת וייחודית בתוך תרבויות ישראל . היא ממזגת דפוסים ישנים וחדשים של יהודים מצפון אפריקה , עיראק , תימן וארצות איסלאם אחרות . ברם , ניתן לומר , כי הדפוסים הללו אינם מקיפים דיים ואינם שונים מהתרבות העברית דיים ליצור תרבות נפרדת . נכון יותר לראות בתרבות המזרח תרבות משנה בתוך התרבות העברית . זהו תוצר ישראלי המשלב השפעות ערביות , ים–תיכוניות ויהודיות דתיות ( למשל , מוזיקת הקסטות והמוזיקה המזרחית הן ביטויים מובהקים של ההכלאה הזאת . ( במהותה זוהי תרבות של מעמדות נמוכים , המשקפת את מצב החיים של מזרחים מבני השכבות הנמוכות ורכיביה הם אקסטרוורטיות , חמימות , גנדור , מבטא גרוני , מוזיקה מזרחית , מאכלים מארצות המוצא , בילוי זול , דת עממית ( הילולות , פולחן צדיקים , קמעות , רפואה עממית , ( רגישות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא