|
|
עמוד:516
למשל , מדינה יהודית חייבת להיות תיאוקרטיה , השואבת את מקור סמכותה מריבונות האל , היא איננה יכולה להתיישב עם היותה דמוקרטית , אפילו בהגדרתה הפורמלית , שמקור סמכותה בריבונות אנושית ומשפטה הוא תוצר של מערכת פוליטית . ומנגד , אם מדינה דמוקרטית היא בהכרח מדינת "כל אזרחיה" ועליה להיות ניטרלית מבחינה תרבותית , אין היא מתיישבת עם התפיסה הקלאסית של מדינת הלאום , ובמקרה שלנו – היהודי . גם פרשנויות מתונות יותר , הנשמעות תדיר בחלל הציבורי שלנו , מלבות מתח מושגי בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית : כך , למשל , הקריטריון הדמוגרפי למושג המדינה היהודית , אם רמוזה בו מחויבות של המדינה לפעולה מתוכננת לשימור הרוב היהודי , על ידי חוקי הגירה ואזרוח שנותנים עדיפות ליהודים ; הקריטריון הלאומי , אם עולה ממנו שלצורך מימוש ההגדרה העצמית על המדינה לנקוט מדיניות של הקצאת זכויות ומשאבים בדרך שמעדיפה את בני הלאום היהודי על פני אחרים ; והקריטריון הדתי , ככל שהוא מחייב מתן יחס שונה לשאינם יהודים ולנשים או שהוא כופה חובות דתיות על היהודי – מעוררים אי נחת דמוקרטית , בלשון המעטה . ומנגד , מי שסוברים כי במדינה דמוקרטית מתחייבת הפרדה מלאה בין דת למדינה או השקפה ליברלית ( להבדיל מרפובליקנית ) המדגישה את האתוס האינדיווידואלי ( מתוך דחיקת מקומה של הקהילה ) – מגמדים את האפשרות למתן תוכן יהודי למדינה דמוקרטית . הנה כי כן , קיים מתח בין שני האפיונים של המדינה , ויש להודות בו בגלוי . אך , כאמור , כל אחד מחלקיה של ההגדרה הדו–ראשית הוא מהות מושגית פתוחה . ההיסטוריה האינטלקטואלית והעובדתית של המושגים האלה מותירה לנו ולדורות הבאים אפשרויות פרשניות מגוונות – משפטיות , חברתיות ותרבותיות – בנוגע לשילוב אפשרי בין השתיים . אין לצפות לפריצת דרך מחשבתית , ל"אבחת פתרון" במישור העיוני , אלא נדרש תהליך מתמשך , של הבשלה דו–צדדית , שתחזר אחר פרשנויות שאינן מחדדות ומתנצחות , אלא מעגלות ומשלימות . אין בכך כדי לרפות ידיים : במובן עמוק , החיים בסתירה , בדיסוננס ערכי ומושגי , הם נר התמיד של "המצב האנושי . " הקושי התודעתי–חווייתי השניות התרבותית הגדרת המדינה מדינה יהודית ודמוקרטית משקפת שניות תרבותית המאפיינת את החברה היהודית בישראל . כל הקבוצות – חילונים , מסורתיים , דתיים וחרדיים – מזדהות , ברמות שונות של הפנמה ושל מודעות , עם שתי תרבויות : היהודית–המסורתית והמערבית–הליברלית . זו גם זו משמשות מרכיב זהותי , מעצבות את אורחות חייהם ואת התנהגותם . כך , למשל , חלק גדול מהחילונים ומהמסורתיים צורכים מוצרים סמליים וחומריים נבחרים של התרבות היהודית ואף של המרכיב הדתי בה ( למשל : ברית מילה , מזוזה , צום ביום כיפור , אמונה באלוקים . ( חלק גדול מהדתיים ומהחרדיים אימצו ערכים מרכזיים של התרבות הליברלית ( למשל : שוויון , מימוש עצמי , חירות , שלטון החוק . ( אכן , רוב מניינו של העם היהודי המתגורר בישראל חוצב את חייו מהמכרות העשירים של שתי התרבויות גם יחד . לשניות התרבותית יכול היה להיות פוטנציאל המפרה את החברה הישראלית . בפועל אנו חווים את האפשרות ההפוכה – עימות משתק . תחת הפנים השוחקות של הברכה שבגיוון , אנו סובלים מקללת הריבוי . סוכני ההשפעה של שתי התרבויות נוטים לעמעם את נקודות הקרבה וההשקה שבין השתיים . הם מעדיפים להציג אותן כחלופות , צרות זו לזו , הערוכות למאבק בלתי נמנע – מלחמת תרבות . הם משווקים את כל אחת מהשתיים כמוצר תרבותי–חברתי בלעדי , ה"שייך" לאחת מן הקבוצות , ואינם חושפים את הממד האינקלוסיבי של השניות התרבותית . הם מטים את מערכת היחסים שבין שתי התרבויות מנתיב תהליכי לנתיב הכרעתי . הם דוחים מעליהם תפיסת מציאות מורכבת לטובת תפיסת מציאות פשטנית . הם מסרבים לנהל את המחלוקת התרבותית על בסיס פלורליסטי ובוחרים בבסיס מוניסטי . דרכי התמודדות מהן אסטרטגיות ההתנהגות שנוקטות הקבוצות השונות נוכח השניות המאיימת ? הקהילה הדתית–הלאומית מתחמקת מהכרעה באמצעות טכניקה של מידור . הדתי מתפקד בהקשר תרבותי שונה בהתאם לנסיבות : בבית , בבית הכנסת , במוסדות החינוך – הוא יהודי מסורתי ; בעבודה , בצריכה ובשוק החיים – הוא ישראלי מודרני . הוא מקים מחיצות בין שני העולמות ונזהר מפני עירוב רשויות בין שני רכיבי הזהות . הקהילה החרדית בוחרת בהתבדלות וניכור . היא מוכנה לשיתוף פעולה אזרחי בעל אופי מכשירי , אך איננה מוכנה לשיתוף ערכי , ולכן אין היא מקדמת אחריות משותפת . הציבור החילוני , בהכללה גסה , בוחר להתרחק מאינטימיות עם המורשת שלו . ניכר ויתור על השימוש החי , העכשווי , החווייתי שניתן היה לעשות באוצרות של הניסיון , הזיכרון והמשמעות של הקיום היהודי לדורותיו , כפי שנשתמרו במורשת התרבותית . אכן , התרבות הישראלית הכללית מרוששת מעקבות בעלי–משמעות של התרבות היהודית . לשלוש האסטרטגיות – מידור , ניכור / ויתור – צד שווה : אף לא אחת מהן איננה מקפלת בחובה אופציה של התמודדות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|