המפלגות הישראליות הלא–דתיות ושאלת יחסי דת ומדינה

עמוד:480

תקיים את דרישות האו"ם – תתרחק מתיאוקרטיה , תאמץ חוקה דמוקרטית ותבטיח חופש מצפון . ואולם בו בזמן , ב , 1947– ערב בואה של ועדת החקירה של האו"ם לענייני ארץ–ישראל , נענתה הנהלת הסוכנות היהודית בראשות בן–גוריון לכמה דרישות דתיות , במגמה להשפיע על "אגודת ישראל" החרדית לבל תפעל נגד הקמת המדינה . ( ר' הערך סטטוס קוו בענייני דת במדור זה ( . המפלגות הציוניות משמאל למפא"י – "פועלי ציון שמאל" ( שפרשה ב1923– מפועלי ציון , ( "אחדות–העבודה-פועלי–ציון" ( שילוב שנוצר ב1946– כאשר "סיעה ב "' שפרשה ב1944– ממפא"י התאחדה עם פועלי ציון שמאל ) ו"השומר הצעיר" ( שצמחה מתוך תנועת הנוער השומר הצעיר והיתה ל"מפלגת הפועלים השומר הצעיר" מ – ( 1946– היו מפלגות חילוניות מובהקות ואף מיליטנטיות . אמנם השומר הצעיר , בראשית דרכו כתנועת נוער , לא זו בלבד שלא ראה בעצמו חילוני ואנטי–דתי , אלא ביטא יחס אמביוולנטי אל הדת עצמה . בדיברות התנועה נקבע אז כי חבר התנועה "נאמן לעמו ולאלוהי ישראל . " רק בסוף שנות ה , 20– כאשר שאימצה התנועה את רעיונות הסוציאליזם המארקסיסטי , היא החלה לגבש את תפיסתה האתיאיסטית ואת עמדותיה הביקורתיות כלפי נכונותה של מפא"י להתפשר עם הגורמים הדתיים . התנועה , בקיבוציה , ביטאה יחס עקרוני חיובי לשבת ולחגי ישראל , מלבד יום כיפור , אך הקנתה להם צביון חילוני . בשוליים של המחנה הסוציאליסטי התקיימה המפלגה הקומוניסטית הפלשתינית ") פאלעסטינישע–קאמאניסטישעפארטיי " – פק " פ , ( שגם היא היתה חילונית מיליטנטית וראתה בדת ובתומכיה כוחות חשוכים וריאקציוניים . במחנה הקרוי "אזרחי" התבלטה מפלגת "הציונים הכלליים , " שעל אף חילוקי דעות בתוכה היה המשותף לכל חבריה חתירה לכינון מדינה יהודית דמוקרטית ותמיכה בליברליזם כלכלי . ב1935– התפלגה המפלגה ל"הציונים הכלליים א "' ( קבוצה שתמכה בווייצמן ושיתפה פעולה עם מפלגות הפועלים ) ול"הציונים הכלליים ב "' ( קבוצה שבין מנהיגיה היה אבא הלל סילבר והיא נטתה לכיוון הימין הרוויזיוניסטי . ( הציונים הכלליים א' העדיפו התייחסות ליברלית בשאלות דת ומדינה . ערב הקמת המדינה טען חיים וייצמן שעם קום המדינה אסור לוותר לכוחות דתיים וחשוב לקבוע מראש ש"המדינה תתייחס במלוא הכבוד לרגשות הדתיים " , אך "מקום הדת בבתי הכנסת ובמשפחה . " מנהיגם הבולט , יצחק גרינבוים , שהיה מיליטנטי מאוד בגישתו האנטיקלריקאלית , טען כי "המדינה היא בת בלי דת . " לעומתם , גילו הציונים הכלליים ב' גישה מסורתית–פרגמטית יותר והבליטו את מקום הדת בזהות הלאומית ואת החשיבות שיש לשיתוף פעולה עם דתיים . מפלגה ליברלית נוספת שהשתייכה למחנה האזרחי היא " עלייה חדשה , " שנוסדה ב1942– בידי עולים מגרמניה ואוסטריה . היא ייצגה בעמדותיה כלפי דת ומדינה תפיסות ליברליות קלאסיות ותמכה בדה–פוליטיזציה של הדת . בימין הקרוי "הלאומי" היתה המפלגה העיקרית "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" ( הצה"ר ) ולצדה תנועת הנוער בית"ר וארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י . למחנה הזה היו אופייניות עמדות ימניות רדיקליות והוא בלט בדרישה לכונן מדינה יהודית במרב הארץ התנ"כית . מייסד התנועה , זאב ז'בוטינסקי , היה בהשקפתו אתיאיסט , והחוג שסביבו היה לאומי–ליברלי . ואולם במהלך התרחבותה של התנועה , ובעידודו של ז'בוטינסקי , הצטרפו לתנועה חוגים שיחסם אל הדת היה מסורתי . מבחינתם , השיבה למולדת היתה קודם כול מימוש הריבונות היהודית העתיקה , והם התייחסו בכבוד אל הדת כאל מרכיב עיקרי בזהות הלאומית . הצה"ר ומנהיגי בית"ר פעלו במרץ בקרב אוכלוסייה מסורתית בחו"ל . גם בארץ טופח הקשר בין התנועה הרוויזיוניסטית ליישוב הישן הדתי ולמזרחיים המסורתיים והדתיים שהגיעו לארץ–ישראל ממדינות האזור . בית"ר כיבדה את השבת . בין לוחמי אצ"ל ולח"י היו רבים ממוצא מזרחי / ספרדי מסורתי . גם מפקד האצ"ל מנחם בגין בלט בגישתו המסורתית ובאהדתו לדת . תנועה זעירה שונה לחלוטין , שיש המגדירים אותה תנועה ימנית , הן משום השאיפות הטריטוריאליות של מייסדיה והן משום שבין חבריה היו שנטו לאצ"ל או ללח"י – היתה תנועת לא רק המפלגות הקשורות בתנועת הפועלים הארצישראלית ראו עצמן כחילוניות , אלא גם חלק ניכר מהמפלגות הקרויות " אזרחיות . " בלט בגישתו האנטי-קלריקאלית יצחק גרינבוים , ממנהיגי הציונים הכלליים א , ' שטען כי "המדינה היא בת בלי דת . " בתמונה : שר הפנים גרינבוים בטקס החלוקה הראשונה של תעודות הזהות הישראליות , 1949

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא