הכפייה הדתית והמאבק נגדה

עמוד:475

מלחמות חסרות מעצורים בתחומי הצניעות המלחמות בתחומי הצניעות , בכל מה שנראה בעיני חרדים כ"פריצות , " היו לעתים חסרות מעצורים . קמו ועדים מקומיים , אגודות ומשמרות–צניעות , שהכריזו מלחמה בחריגות וסטיות מהמנהגים וההליכות השמרניים ופעלו בכל מקום שיש בו אוכלוסייה חרדית ניכרת ( כגון בבני–ברק , וגם באי אלה יישובים חרדיים ומתחרדים . ( נשים וגברים צעירים הותקפו – אם משום שלבושם והתנהגותם לא היו כמקובל ואם משום שנחשדו בפזילה אל "החופשיים , " או גילו סימנים של "חזרה בשאלה . " במאבק אחד נחלו החרדים כישלון מוחלט . הם ניהלו מערכה קולנית נגד בניית בריכה "מעורבת" לגברים ולנשים בירושלים , שהוקמה במלון "דיפלומאט" שבשכונת תלפיות בירושלים . ראש העירייה , גרשון אגרון , לא נענה לדרישות החרדים ולא נרתע גם מן ה"חרם" שהטיל עליו הבד"ץ של "העדה החרדית . " הבריכה נפתחה לכל דורש . במרוצת השנים נבנו בעיר בריכות מעורבות נוספות . במאבק אחר , חריף יותר , היתה הצלחת החרדים חלקית בלבד . ראש העירייה טדי קולק ביקש לבנות איצטדיון ספורט בשועפט . החרדים התקוממו . לאחר מערכה קשה נבנה איצטדיון באזור אחר בירושלים , בקטמון , והוא נודע לאחר מכן כ"איצטדיון טדי . " לא בכל העניינים עמדותיהם של החרדים והדתיים זהות . האחרונים מגלים נכונות רבה יותר להתפשר בשאלות מסוימות . אבל בשאלת מעמדה הבלבדי של הרבנות האורתודוקסית שוררת ביניהם תמימות דעים , ומכאן מאבקם העקשני המתמיד נגד כל הכרה מטעם המדינה בזרמים הלא אורתודוקסיים . כל ניסיון פעילות של רפורמים או קונסרבטיבים מביא לאיום במשבר , גם אם היא שולית למדי . כך , למשל , נתחוללה באוגוסט 1956 סערה בעיריית ירושלים סביב התוכנית להקמת בית ספר לארכיאולוגיה של הד"ר נלסון גליק ( ארכיאולוג ורב רפורמי , ( שבמתחם שלו ייבנה גם בית כנסת רפורמי . מועצת העירייה אישרה את התוכנית ועקב כך עזבו הדתיים והחרדים את הקואליציה העירונית , שבראשותו של גרשון אגרון . במקרה הזה לא הועיל הלחץ , התוכנית בוצעה במלואה , ואף הורחבה במרוצת השנים . יתרה מזו , פעילותם של התנועה ליהדות מתקדמת ( מיסודם של הרפורמים ) ושל תנועת היהדות המסורתית ( מיסודם של הקונסרבטיבים ) מתפשטת ברחבי המדינה . בשנת 2003 כבר היו לזרמים האלה בישראל עשרות רבות של קהילות ובתי כנסת . בירושלים פועלות שלוחות של ה"היברו יוניון קולג "' הרפורמי ושל "הסמינר היהודי התיאולוגי" הקונסרבטיבי שבארה"ב . לומדים שם גם ישראלים ויש בהם שהוכתרו לרבנים ( אצל הרפורמים – גם לרבות , ( המכהנים / ות בקהילות שונות של תנועותיהם . אך הרבנים האלה – בניגוד לרבנים האורתודוקסים – הם חסרי מעמד וזכויות במדינה . הם אינם מורשים לסדר קידושין וגירושים , או לכהן כרבנים צבאיים . כל ניסיון לחולל שינוי מהותי במעמדם של הזרמים האלה ולהשוותו לזה של האורתודוקסיים ורבניהם נבלם בראשיתו . בתחומי הכשרות והשבת פועלים חרדים לעתים גם בדרכי כפייה וגם בשיטות של פיתויים ולחצים ציבוריים וכלכליים . רק הקיצונים בחרדים עושים לפעמים שימוש גם באלימות . שיטות אלו הביאו לידי כך שכמעט כל בתי המלון ( ובייחוד הגדולים ) ואולמות השמחה בארץ מתנהלים לפי כללי הכשרות , השבת נשמרת בהם על פי חוקי ההלכה והם נתונים לפיקוח משגיחים מטעם מועצות דתיות ובתי דין רבניים . הרבנות האורתודוקסית הבהירה להם חד–משמעית , שאם לא ישמרו על הכשרות ועל השבת , תימנע מהם האפשרות לערוך חתונות משום שלא יימצא רב אורתודוקסי שיסכים להקים שם חופה . הכשרת הקרקע לכפיית הכשרות על כלל הציבור החלה כבר בפברואר , 1949 כאשר בהסכם הקואליציוני עם המפד"ל ו"אגודת ישראל" ( אז "החזית הדתית המאוחדת ( " נקבע עיקרון המלחמה בכל מה שנראה לחרדים כחריגה מן המעמד הראוי לאישה , היתה חסרת מעצורים . נשים הותקפו בשכונות חרדיות אם לבושן והתנהגותן לא היו כמקובל . בתמונה : פשקוויל משנת 1926 נגד זכות בחירה לנשים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא