קבורה אזרחית–חלופית

עמוד:471

ולהתמודדות עם משמעות התודעה הדתית פחתה והלכה ברבות השנים , יש לה עדיין השפעה ומשמעות במאבק על עתיד " השטחים . " מקרב המתנחלים הדתיים קמו חוקרים ומחנכים שניסו לבחון את התנ"ך בהקשרו הגיאוגרפי וההיסטורי , מתוך כוונה לחזק את זהותם הלאומית והדתית ולהשתמש בממצאים במאבק הזכויות על הארץ . מן הצד האחר , התפתחה ארכיאולוגיה פלסטינית , שמנסה אף היא לבסס את הזיקה לארץ על ממצאים קדומים . בפרספקטיבה היסטורית ניתן לראות כיצד שימשה הארכיאולוגיה במאבקה של הציונות , ובמידה מסוימת החליפה הנמקות דתיות בהנמקות הלקוחות מתוך השיח המדעי החילוני . חשיבות הארכיאולוגיה המקראית הישראלית , מלבד הישגיה המדעיים , היא בשימוש שנעשה בה לעצב סיפור לאומי המבוסס על עוגנים היסטוריים , וזאת למול תביעות נגדיות מתוך היהדות ומחוצה לה . המאבק רב השנים בין החרדיים לארכיאולוגים , והעמדות השונות הקיימות בישראל בנוגע לארכיאולוגיה , פורשים את מגוון הדעות הנוגעות ללאומיות , לעבר , לזיכרון ולמוות בקרב קבוצות יהודיות שונות . לקריאה נוספת : רוני רייך , הזמנה לארכיאולוגיה , תל–אביב . 1995 מיכאל פייגה , "ארכיאולוגיה , אנתרופולוגיה ועיירות הפיתוח : עיצובו של המקום הישראלי , " ציון , סג ( ד ) תשנ"ח . נדב נאמן וישראל פינקלשטיין , עורכים , מנוודות למלוכה : היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל , ירושלים . 1990 ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן , ראשית ישראל : ארכיאולוגיה , מקרא וזיכרון היסטורי , תל אביב . 2003 צ . משי זהב וי . משי זהב , מורד הר הבית : יומן מערכה , ירושלים תשמ " ה . יעקב שביט , "אמת מארץ תצמח : קווים להתפתחות העניין הציבורי היהודי בארכיאולוגיה ( עד שנות השלושים , " ( קתדרה , , 44 תשמ"ז . שולמית גבע , "פה בארץ חמדת אבות : הארכיאולוגיה המקראית הישראלית בראשית דרכה , " זמנים , . 1992 , 42 קבורה אזרחית–חלופית יפעת סולל בעשורים הראשונים של המדינה נשמר המונופול האורתודוקסי בענייני קבורה , ויהודים נקברו – להוציא החריג של תנועות ההתיישבות – אך ורק בבתי קברות המנוהלים בידי "חברות קדישא" והמועצות הדתיות . בעשור האחרון של המאה ה20– הסתמן מפנה ונוצרו תנאים לקבורת מתים יהודיים גם בקבורה אזרחית–חלופית > . כמו בתרבויות אחרות , כך גם בתרבות היהודית , עברו מנהגי האבלות והקבורה תמורות רבות במהלך הדורות . מנהגי הקבורה , תפקידיה של החברה קדישא ובתי העלמין היהודיים המסורתיים , כפי שאנו מכירים אותם כיום , הם בני כחמש מאות שנים . למרות מידה לא מבוטלת של אחידות , שהתבססה על הגישה האורתודוקסית , התגבשו במהלך הדורות בקרב קהילות , עדות וזרמים דתיים שונים דפוסי אבלות וקבורה שהיה בהם ייחוד מסוים . בירושלים , למשל , בסוף המאה ה , 20– פעלו כחמש–עשרה חברות קדישא אורתודוקסיות שונות , רובן על בסיס של ארץ מוצא או של עדה . סדקים ראשונים בחומת המסורת האורתודוקסית נבעו עם הופעת הרפורמה . בבתי עלמין השייכים לתנועה הרפורמית אין "קבורה מחוץ לגדר" ומתאבדים , למשל , נקברים ליד בני משפחתם . החריגה ממסגרת הקבורה המסורתית הופיעה בארץ לראשונה בראשית ימיה של ההתיישבות העובדת . דוגמה ידועה היא בית העלמין של קבוצת כינרת , שנוסדה ב , 1913– שבו נמצאים קבריהם של המשוררת רחל , של ברל כצנלסון , ולימים – של אישים נוספים שנמנו עם ראשי תנועת הפועלים . בתקופת המנדט הבריטי היו ענייני הקבורה מסורים לסמכותן של העדות השונות . בעדה היהודית נשמר למעשה המונופול האורתודוקסי באמצעות החברות קדישא השונות ורק יישובי ההתיישבות העובדת החזיקו בתי עלמין משלהם ועיצבו בעצמם את טקסי הקבורה . היחסים המורכבים שבין הדת למדינה בישראל , וההסדרים הבעייתיים שנקבעו בין רשויות המדינה למוסדות הרבניים משתקפים , בין השאר , בהכפפת תחומי חיים מרכזיים לציו 3 יים הלכתיים , המטילה סימני שאלה כבדים בנוגע למילוי מחויבותה של המדינה לעיקרון של חופש הדת . כשם שעד היום לא הבטיחה המדינה את זכותם של כל אזרחית ואזרח לבחור באורח חופשי את צורת נישואיהם ( ר' המעמד האישי בישראל במדור זה , ( כך לא נמצא , שנים רבות , מענה לתביעה כי תובטח זכותו של כל תושב לבחור את הדרך שבה יובא למנוחת עולמים . רק בואה של העלייה ההמונית מחבר המדינות העצמאיות , ובה שיעור ניכר של זוגות מעורבים ושל יהודים שביהודיותם אין פוסקי ההלכה מכירים , חידד את הצורך בפתרון אלטרנטיבי להסדרי הקבורה המקובלים , שהם בעלי אופי דתי–אורתודוקסי . התהליך הזה גם העניק תנופה רבת עוצמה למאבקם רב השנים של גורמים אידיאולוגיים , חילוניים ודתיים–ליברליים ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא