|
עמוד:401
מחלוקת בצמרת המדינה , בשנותיה הראשונות , אם עיקר עניינו של יום הזיכרון הוא באבל או בזיכרון , ונראה שעד ימינו אלה מתעצב אופיו מתוך התכתם של שני מרכיבים אלה זה בזה . תחילתו של יום הזיכרון הישראלי בכינוסי זיכרון וולונטאריים אזרחיים וצבאיים שהתקיימו בשלהי מלחמת העצמאות עצמה ומיד לאחריה והמחישו לציבור ולהנהגתו את הצורך בהאחדתם לכלל סמל ממלכתי משותף . ארגון "יד לבנים , " שהקימו הורים שכולים כבר ב , 1949– נמנה עם היוזמים הראשונים לקביעת יום זיכרון ממלכתי . מוסדות המדינה הצעירה דחו הצעות לשלב את תוכני הזיכרון במועדים קיימים , ששניים מהם מייצגים אתוס של גבורה והשניים האחרים – אבל על חורבן ( י"א באדר , הוא 'יום תל–חי , ' ל"ג בעומר , י"ז בתמוז ותשעה באב , ( ובן–גוריון אימץ את הדעה שיש למזג את יום הזיכרון עם יום העצמאות . נראה שהכוונה לשלבו בתוך אירועי יום העצמאות עצמו שונתה , הן בשל לחציהן של משפחות שכולות והן משום שבאביב , 1950 שבו חל ה' באייר בשבת , נדחה יום העצמאות ליום ראשון , ו' באייר , ואילו האזכרות נערכו ביום חמישי , ג' באייר . תקדים זה נהפך לנוהג ואחר כך לדפוס המקובע בחוק , שהשפיע רבות על אופיו של היום . בראשית שנות ה50– הקים בן–גוריון מועצה ציבורית להנצחת הנופלים במערכות ישראל , והיא המליצה על המתכונת הנהוגה מאז : היום שלפני יום העצמאות הוכרז יום הזיכרון . בתחילת דרכו היה זה יום מקוצר ( משבע בבוקר עד שבע בערב , ( אבל משנקבע מקומו בחוקי המדינה ( 1963 ) כבר ניתנה לו דמותו הקיימת עד היום , מערב עד ערב . בחקיקה ראשונה זו נקבע שמו של היום ל " יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא הגנה לישראל , " כותרת שכינסה תחתיה גם חללי מלחמה שלא נפלו בהיותם במסגרת הפורמלית של הצבא וגם חללים שנפלו לאחר תום מלחמת העצמאות . לחוק הזה נוספו במשך השנים 4 תיקונים , ( 2004 , 1994 , 1980 , 1978 ) שעיקרם שינוי שם היום ( 1980 ) ל " יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל . " כאן ניטלה בלעדיות הזיכרון מחללי מלחמת העצמאות , מתוך מתן אפשרות לרוצים בכך לכלול באזכרות השונות לא רק חללי מלחמות , כי אם גם נרצחי פעולות טרור . ואכן , משנות ה90– ואילך יש המכנים מועד זה " יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות הטרור [ או : האיבה , "[ אף שאין זה שמו הרשמי , וכינוי זה משמש לפעמים אף בפיהן של רשויות המדינה למיניהן . סמלי היום הם צפירת דומייה , אזכרות , ענידת מדבקה של פרח "דם המכבים" והורדת דגל המדינה לחצי התורן ביחידות צבאיות . צפירת הדומייה היא מנהג בריטי ( מהזמן שלאחר מלחמת העולם הראשונה ) שאומץ כאן . תחילה היא נמשכה שלוש דקות , ועם הזמן צומצמה לשתיים , והיא מושמעת פעמיים : בערב יום הזיכרון בשעה שמונה בערב , וביום הזיכרון עצמו בשעה אחת עשרה בבוקר . בשעה זו נערכות האזכרות בחלקות הצבאיות בבתי העלמין ברחבי הארץ . האזכרה המרכזית נערכת בהר הרצל . שעתיים לאחר מכן נערכת האזכרה המרכזית לנפגעי פעולות הטרור . המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות מתרחש בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל . רשימת הנופלים כוללת את כל מי שנפלו במערכות ישראל , משנת 1860 ( שבה החלה היציאה מהחומות בירושלים , ( ומספרם הגיע בשנת 2006 ליותר מ . 20 , 000– מספר נפגעי פעולות האיבה הגיע לכ . 3 , 000– הטלוויזיה נוהגת להקרין באחד מערוציה במשך עשרים וארבע שעות את שמותיהם של חללי המלחמות ותאריכי נפילתם בלוויית שירי עצב . התקשורת , הכתובה והאלקטרונית , מקדישה מקום נרחב ביום הזיכרון לכתבות ובהן סיפורי קרבות מהמלחמות השונות , ובייחוד סיפורי גבורה אישיים . סירובם של חרדיים רבים לכבד את צפירת הדומייה , והימנעותם ממתן ביטוי כלשהו של הזדהות עם יום הזיכרון , עוררו תמיד רגשי מחאה חריפים בקרב חלקים של הציבור החילוני והדתי–לאומי . אם מתאבלת על קבר בנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנת . 1974 הכוונה לשלב את יום הזיכרון באירועי יום העצמאות שונתה בגלל לחצי משפחות שכולות והוא נקבע ליום שלפני יום העצמאות . תחילה היה זה נוהג ואחר כך דפוס המקובע בחוק
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|