פסח

עמוד:391

יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב" ( יב , יח , ( וחוץ מן הזבח הוא כולל אכילת מצות , אוסר אכילת חמץ " ) מחמצת , ( " ומייחד את היום הראשון והשביעי באוסרו עשיית מלאכה בהם ובקובעו בהם "מקרא קודש . " תיאור הקרבת הקורבנות בספר במדבר מתאים לטקס ציבורי רשמי יותר מאשר לטקס משפחתי , ובספר דברים המגמה הזאת מקבלת את צביונה הסופי לעת ההיא בדרישה לזבוח את הפסח אך ורק "במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו . " חוקרי המקרא מסכימים רובם כי עמדת ספר דברים משקפת את מגמת הרפורמה של המלך יאשיהו ( סוף המאה ה7– לפסה"נ , ( שפעל לחיסול הבמות ולריכוז הפולחן . כסמל למלחמתו בעבודת האלילים יוזם יאשיהו את חגיגת חג הפסח כאירוע לאומי גדול . לפי ספר מלכים ב , ' מצווה יאשיהו את העם להתכנס בירושלים ולחוג את חג הפסח לפי "ספר הברית הזה" ( הוא ספר דברים ) ומבטיח "כי לא נע = ה כפסח הזה מימי השופטים " ... ( כג , כא-כב . ( החוקר ישראל פינקלשטיין , ולא הוא לבדו , מעלה טיעונים מנומקים כי הספר נכתב בתקופת יאשיהו או בסמוך לה וכי זוהי למעשה תקופת האוריינות הישראלית הראשונה . הוא גם מאשש את הכתוב בספר מלכים ב' שאותו פסח ( בשנת 622 לפנה"ס ) הוא הפסח הראשון שנחוג על פי הכללים של ספר דברים . כך נמסר חג הפסח מדור לדור , מחורבן הבית הראשון , גלות בבל , שיבת ציון , עזרא , נחמיה , וימי הבית השני , עד לבואו לידי חכמי התלמוד , שבתוך מאה שנותיו האחרונות של בית המקדש השני , ובייחוד במאות השנים שחלפו מאז חרב , שינו את פניו של חג הפסח שינוי דרמתי והתאימו אותו לזמניהם ולמקומותיהם . במאות שלפני החורבן התפתח , בצד בית המקדש השני , מוסד בית הכנסת , שבו התנהל פולחן מילולי , במעין השלמה לפולחן הקורבנות שבירושלים . עיצובו של חג הפסח בתקופה ההיא נשען אפוא גם על בית הכנסת , גם על בית המקדש וגם על הסעודה המשותפת של בני המשפחה , בין שעלו לרגל ירושלימה ובין שנותרו בביתם . עיקר השינוי הידוע לנו התרחש בתחום המשפחתי , שבו הצטרפו יסודות סמליים לסעודת זבח הפסח , כפי שאנו למדים מן המסורת על הלל הזקן , שבמהלך הטקס היה "כורך מצה ומרור . " טקס הקציר הראשון של השעורה התקיים , לפי ספר ויקרא , " למחרת השבת , " כלומר , למחרת מה שאנו מכנים " שביעי של פסח " ( על המחלוקת בנושא זה ר ' ערך שבועות במדור זה . ( טקס מקראי זה התקיים גם בימי הבית , ותיאורו הדרמתי מופיע במשנה , במסכת מנחות , והוא שימש השראה לטקסי עומר מודרניים . לאחר חורבן הבית ובטילת הקורבנות נותרו שולחן המשפחה וחלל בית הכנסת הכלים המרכזיים לביטוי תכניו של החג וסמליו . ריטואל בית הכנסת התרחב מאוד . תפילות מיוחדות ( שבחלקן הן מקבילות לאלו שבשני הרגלים האחרים ) הצטרפו לנוסח , נקבעו קריאות מיוחדות בתורה ובנביאים ונצטרפה הקריאה החגיגית של מגילת שיר השירים . פיוטים רבים שנצברו במשך הדורות השלימו את עיצובו של החג בבית הכנסת לנוסחים המוכרים לנו היום . יחד עם כך צבר תאוצה גדולה עיצובו של " ליל הסדר , " ובמרכזו קריאת ה " הגדה של פסח . " סעודת החג , על סמליה וטקסיהם , היא היורשת של קורבן הפסח , ואילו חלקו המילולי של הערב התפתח מן הנוסחים שנהגו עוד בזמן הבית השני , הן בחוג המשפחה והן בבתי הכנסת . " ארמי אובד אבי " הוא טקסט מרכזי בהגדה , הלקוח מספר דברים והקשרו המקראי הוא חג השבועות דווקא , והוא מכונה בפי חז " ל " מקרא ביכורים ;" זהו נוסח קבוע של סקירה מעין–היסטורית חטופה שהיה משמיע מביא הביכורים לפני הכוהן בהביאו את יבולו אל הקודש בחג השבועות . היקפו הצנוע של הטקסט והיותו ידוע בעל פה למביאי הביכורים – ושמא אף העדרו של משה ממנו – תרמו להצבתו בלבה של ההגדה , שבה נדרשים פסוקיו מתוך קישורם לסיפור יציאת מצרים שבספר שמות ולפסוקים מקראיים אחרים . בנוסח ההגדה המסורתית שבידינו ( שהוא אחיד כמעט לחלוטין ברוב עדות ישראל ) נצטרפו זה לזה טקסטים מתקופה של יותר מ 1 , 600– שנה . בין העתיקים שבהם נמצא הפיוט " דיינו , " הנחשב לשייך לתקופת הבית השני , שכן סיומו של הפיוט הוא שיא הטובות שהביא הקב " ה על עמו – בניין בית המקדש . קשה להניח שטקסט כזה היה נוצר אחרי החורבן . את פתיחת ההגדה , " הא לחמא עניא , " מתארכים החוקרים למאה ה , 10– ואילו הקללה המקראית " שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך " אינה מצויה כלל בנוסחי ההגדה שלפני המאה ה12– והיא מופיעה לראשונה בהגדה של " מחזור ויטרי , " שכתיבתו הסתיימה בראשית המאה ה . 13– מאז אין היא נעדרת , בצורה זו או אחרת , מהגדה כלשהי . החוקר אביגדור שנאן גורס שזמן חיבורה הוא , ככל הנראה , בעת מסעי הצלב והפרעות שליוו אותם . הפזמונים המסיימים ") אחד מי יודע " ו " חד גדיא (" מיוחסים למאה ה , 16– וחוקר ההגדה , דניאל גולדשמידט , גורס שמקורם בשירי עם ואף ייתכן שמוצאם אינו יהודי דווקא , והם נועדו , כנראה , לשעשע את הילדים שלא יירדמו לפני סיום הסדר . נוסחה הקדום של ההגדה המצוי בידינו הוא זה של רב סעדיה גאון ( המאה ה . ( 10– בבסיסו מונח הנוסח שערכו חכמי ישיבות סורא ופומבדיתא הבבליות במאה ה7– וה , 8– שהועדף על פני הנוסח הארצישראלי . עיקריה הפדגוגיים של ההגדה ( הנחלת הזיכרון הלאומי מדור לדור בדרך של סיפור תיאטרלי ) הצטרפו אל עיקריה הערכיים ( שחרור לאומי משעבוד , הצלה נסית , השגחת האל על עמו , התגלות האל בהיסטוריה הלאומית ) ויצרו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא