פסח

עמוד:389

הכנסת , לקרוא במגילה , כדי שלא לבטא תוכן זר לרוחם כהודיה לאל בורא עולם על נס הצלה , ולו הצלה לאומית . בחוגים שונים היתה גם רתיעה ממסר הנקמה המוקצן : " ) להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז" ( ח , יא . ( בגלל כל אלה לבש חג הפורים הלאומי הארצישראלי צביון מיוחד . סיפור המגילה הומחש באירועים תיאטרליים ציבוריים , נשפי פורים , ובמסגרת גני הילדים ובתי הספר . אחד מנשפי פורים הראשונים נערך ב1890– בראשון–לציון , וכלל ריקודים , שירה וקריאת המגילה . ב1892– נערך בחדרה בפורים "החיזיון הגדול הראשון בארץ–ישראל . " בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה הפיח בית הספר לאמנות "בצלאל" רוח חיים פורימית ברחובות ירושלים , ואילו ביפו , בשנים , 1911-1908 נחוג פורים כחג עממי ורחובותיה שקקו ילדים וצעירים לבושי מסכות . מפורסמת ביותר היתה ה " עדלידע , " תהלוכת תחפושות קרנבלית שצעדה ארבע שנים רצופות ( משנת 1932 עד שנת ( 1935 ברחובות תל–אביב ביום הפורים , בעידודה של העירייה , ובהשתתפותו של ראש העיר , מאיר דיזנגוף . זה היה שיאו של מנהג שראשיתו כבר בתהלוכת מסכות תל–אביבית שצעדה בחוצות בשנת , 1912 וכך היתה תל–אביב לעיר הראשונה שבה נחוגו חגים יהודיים בפרהסיה העירונית ולא רק בין ארבעה קירות . שמה של התהלוכה ( בעקבות המימרה התלמודית : " חייב אדם לשתות בפורים עד דלא ידע להבחין בין ' ארור המן ' ל ' ברוך מרדכי ("' מבטא בגלוי את אופייה הקרנבלי האוניברסלי ובסמוי את זיקתה למסורת העתיקה . הדמויות שהוצגו ב " עדלידע " היו , בחלקן , קשורות בסיפור ה " מגילה , " נבחרה " מלכת אסתר " לאירוע , בנוסח הקרנבלים שמעבר לים , ואף דמותו של המן נוצלה לצורכי התחשבנות עם שונאים אקטואליים . עם החמרת המתיחות וההתנגשויות בין יהודים לערבים בטלה ה " עדלידע , " בשנת , 1936 וחודשה רק אחרי קום המדינה , בשנת . 1955 עם זאת היתה לצורת ביטוי זו של חג הפורים השפעה עצומה על עתידו ביישוב היהודי החילוני לפני ואחרי קום המדינה . נשפי פורים רבי משתתפים היו נערכים בערים ובמושבות ונעשו גם לדרך המלך הפורימית בתנועות הקיבוציות . במרכזם עמדו הופעות , תחפושות , מסכות , שירה וריקודים . בדרך כלל לא כללו נשפים אלה קריאה סדורה במגילת אסתר , וזו שובצה בהם בדרכי רמז של תחפושת או פרודיה . כך אירע שסיפור ההצלה הנסית שבמגילה נותר פופולרי בגני הילדים ( ששם חבר לשאר אגדות העמים שסופרו לאורך השנה , ( וחברת המבוגרים כבר לא נזקקה לו ישירות לשם ביטויי השמחה שרווחו בה מאז ועד היום , והוא נותר , בדרך כלל , כרקע לאירועים ולא כמוקד להם . "התיילדותה" של המסורת בחוגים החילוניים לא פסחה אף על פורים , ומנהגי "מקרא מגילה , " " משתה פורים" ו"משלוח מנות" נותרו עד היום בעיקר נחלתן של מערכות החינוך , בעוד אירועים קרנבליים הם דרך המלך החילונית לציונו של היום בחברות המבוגרים . דווקא מנהגי ההתחפשות , שברוב קהילות ישראל שבגולה היו מוגבלים בהיקפם , תפסו ותופסים מקום מרכזי בהווי החיים הישראלי , בעיקר בעולמם של הילדים והקשורים בהם . סימן מסימני התהליך התרבותי הוא התמעטותן , לאורך השנים , של תחפושות מעולמה של המגילה , וריבוין של תחפושות מעולם הבידור והתקשורת ההמונית . העדר שבתון ( לצד החופשה במערכת החינוך ) הביא להזזתם המעשית של ביטויי השמחה הפורימית הציבורית מערב פורים עצמו אל ליל השבת שאחריו , אך ניתן לומר שהשבוע שלפני פורים כבר טבוע בחותמו החיצוני של החג , ויש בכך כדי למלא אחר דברי המימרה העתיקה : "משנכנס אדר מרבין בשמחה . " מנהג הצום ב"תענית אסתר" לא קנה לו אחיזה בקרב הרוב הגדול של היהודים החילוניים ונותר עד היום בחזקתם הבלעדית של החוגים הדתיים , בדומה לשאר תעניות וימי צום , להוציא יום הכיפורים . פסח בארי צימרמן ויאיר צבן חג הפסח , אחד העוגנים החשובים של המסורת היהודית , הוא מועד עשיר משמעויות . יש בו זכר לחג חקלאי עתיק , המבשר את ראשיתו של קציר התבואה שנזרעה בראשית החורף ואת בוא האביב . יש בו מסרים חברתיים של שוויון ועזרה הדדית , של הזמנת הרעבים לסעודת החג . חג הפסח בארץ היה גם , בימינו , לחג עממי שבו עורכים "סדר" משפחתי וגם סדרים ציבוריים ומקיימים חגיגות עממיות במתכונת ה"מימונה" הצפון–אפריקנית ( שכבר מתקיימת זה כמאתיים שנה , ( ורבים מנצלים את חופשת הלימודים הארוכה לטיולים , לסיורים בארץ , לביקורים אצל קרובים ומודעים וליציאה לחיק הטבע . אבל , מעל כל אלה , יש בו סיפור שחצה תחומי דורות וגבר על מחיצות אידיאולוגיות , שרד מחקרים היסטוריים וארכיאולוגיים והוא טבוע בתודעתם ובזיכרונם הקיבוצי של יהודים : סיפור מיתולוגי של הולדת עם , של יציאה מעבדות בארץ מצרים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא