יום הזיכרון ליצחק רבין

עמוד:372

מייחס זאת , בין השאר , להיעלמותה של השכונה כמוסד קהילתי ולהתגברות האופי האינדיווידואליסטי של אורח החיים ; להתעמעמות החוויה של בניית הסוכה עקב המעבר לחברה צרכנית , המעדיפה לרכוש מוצרים "מוכנים , " ובכללן – "סוכות מוכנות להרכבה ; " ובעיקר לעובדה שסוכות הוא חג , שמבחינת משכו ועונתו , מזמין משפחות רבות לצאת לחופשה ( ושלא כחג הפסח , הוא חסר את העוגן המעכב של מעמדו האיתן של ליל הסדר . ( "העדר סמליות רלוונטית אחרת הפך את חג הסוכות לסמל מרוכז של חופש וחופשה . " צמד המושגים "הושענא רבא" ו"שמיני עצרת" לא קנה לו שביתה בעולם התרבות החילוני . יום "שמחת תורה , " עם זאת , נותר מוקד מסוים של תשומת לב משפחתית , מועד שבו נהגו ונוהגים רבים לבוא אל בתי כנסת , שאותם אינם פוקדים במשך השנה , כדי לצפות בריקודי המתפללים עם ספרי התורה ולעתים אף להשתתף השתתפות ב"הקפות . " תופעה זו של הבעת סולידריות באמצעות סמלים יהודיים בעלי הקשר דתי אינה יוצאת דופן , ואנו מוצאים כמוה גם במועדים אחרים . בשלהי המאה ה20– התרבו מקרים של הקמת "סוכות שלום , " בעיקר באזורים שבהם מתגוררים בסמיכות יהודים וערבים , בתוך קיום , אגב אורחא , על פי פירוש חברתי–ארצי , של מצוות האושפיזין – הכנסת אורחים . ארגונים חינוכיים רבים , חילוניים ודתיים לסוגיהם , התאגדו תחת כנפיה של " בינה" ( מרכז לימוד וחינוך לזהות יהודית ולתרבות ישראלית ) והם עורכים בכל שנה בסוכות , במתחם סמינר אפעל , כנס " הקהל , " המשמש מסגרת לדיונים על התרבות היהודית לדורותיה . יום הזיכרון ליצחק רבין בארי צימרמן יום זיכרון ממלכתי לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין , שנרצח בעת כהונתו , במוצאי שבת , 4 בנובמבר , 1995 י"ב בחשון תשנ"ו , בתום עצרת המונית של תמיכה במדיניות השלום שלו ושל ממשלתו . מניעי הרוצח היו פוליטיים , ומטרת הרצח , כפי שהודה הרוצח , היתה לעצור תהליכים מדיניים של פשרה עם הפלסטינים האמורים להוביל לשלום . הוויכוח הנוקב במערכת הפוליטית הישראלית בשאלה המדינית , בעיקר סביב הסכמי אוסלו , הגיע בחודשים שלפני הרצח לגילויים קיצוניים של שנאה והסתה כלפי תומכיו של רבין ובייחוד כלפיו אישית . ויכוח זה לא הפחית במאומה את עומק הזעזוע של רוב אזרחי המדינה מן הרצח . רגשות זעם , סלידה וכאב עלו בימי האבל הראשונים כמעט מכל שכבות הציבור . אלפים רבים נהרו אל זירת הרצח בכיכר מלכי ישראל , ששמה הוסב אחר כך ל"כיכר יצחק רבין ; " הדליקו נרות זיכרון והניחו זרי פרחים באתר הרצח . בלטו ביניהם בני נוער , שכונו כעבור זמן "ילדי הנרות . " התכנסויות ספונטניות , לשירת אבלים ( או : לשירה עצובה ) היו שם ובמקומות אחרים בארץ . בתוך ימים אחדים הופיעו מדבקות ( סטיקרים ) על רבבות מכוניות בכבישי הארץ והן ביטאו את הצער והזעם על הרצח . הבולטות בהן היו זו שנכתב עליה "לא נשכח ולא נסלח " ! וזו שנכתב עליה "שלום , חבר , " צמד המילים שבהן סיים ביל קלינטון , נשיא ארצות הברית , את הספדו . המונים עברו על פני ארונו , שהוצב בכנסת . קברו , בהר הרצל , היה למוקד לביטויי הזדהות ואבל . בחודשים הראשונים ובשנים הראשונות שלאחר הרצח שאלת עיצוב יום הזיכרון ליצחק רבין עוררה מחלוקת ציבורית . רבים מתומכיו ביקשו להדגיש ביום זה את דרכו המדינית לשלום ואת הרקע הפוליטי של הרצח . יריביו ביקשו להתמקד בגילויי אבל על רצח ראש ממשלה . בתמונה : עצרת זיכרון בכיכר רבין במלאת חמש שנים לרצח

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא