|
|
עמוד:371
האסיף לשבועות , חג ה"ביכורים , " השפיע על קרבה מסוימת בין טקסי סוכות לטקסי שבועות . היבול היה אותו היבול ( בשינויים עונתיים , ( הכלים החקלאיים היו זהים , וכך נמחה לעתים , בקלות יחסית , השוני שהיה אמור להפריד בין החגים מבחינת תוכנם . בקיבוצים ( להוציא את אלה של תנועת "הקיבוץ הדתי ( " היה נהוג להקים סוכה–של–ממש לחברת הילדים בלבד , ואילו ציבור המבוגרים הסתפק בדרך כלל בסוכה סמלית באזור חדר האוכל , שבו נמשכו הארוחות כסדרן גם בימי החג וחול המועד . מלבד קישוטה של הסוכה הקהילתית והצגתם – במפורש או במרומז – של ארבעת המינים בתוכה , כמעט לא נהגו בקיבוצים מנהגי חג אחרים , ודאי לא אלה הכרוכים בהליכה לבית הכנסת . בין החילונים בערים היתה הקמתן של סוכות משפחתיות עיסוק פופולרי למדי , שנעשה לעתים קרובות למען ילדים ובני נוער , ובדרך כלל היו הם הצינור שבו מצאו דרכם אל הבית התכנים שאותם דאגה מערכת החינוך הפורמלי להטמיע בתלמידיה . גם כאן לא הרחיקו לכת , בדרך כלל , בקיום מנהגי החג מעבר להצגתם של ארבעת המינים בתוך הסוכה . העדרם של טקסטים וטקסים מסורתיים ( כגון "קידוש , " זימונם של " אושפיזין" וכדומה ) הציג פעמים רבות את הסוכה כסמל נטול תוכן . הסוכה , כמבנה עצמאי קל להקמה , נעשתה מכשיר אידיאלי לצורכי ביטוי של ערכים חברתיים בתנועות הנוער . נפוצות היו גם סוכות משותפות שהקימו בני נוער בשכונותיהם מחוץ למסגרות המשפחתיות . המשפטן וחוקר החגים , רם פרומן , מסביר את ירידת קרנו של החג בציבור החילוני . מלכתחילה , כשמדובר בציבור החילוני העירוני שנבצר ממנו לשים את הדגש על היותו חג האסיף , הרי זירת ההתרחשות החגיגית העיקרית היא בית הכנסת ולציבור החילוני אין זירות קבועות אלטרנטיביות : " האירוע הייחודי של חג הסוכות החילוני היה בעבר בניית הסוכה , בעיקר במשפחות עם ילדים . עד שנות ה70– עדיין היו השכונות החילוניות מלאות בסוכות , וחוויית בנייתן דמתה באופייה לחוויית איסוף הקרשים למדורת ל"ג בעומר . " פרומן הסוכה , שהיא מעין חופה , ובימים קדומים ביקשה להבטיח באורח מאגי את פוריות האדמה , התמזגה בדירות הארעי של עולי הרגל ונעשתה לסמלו העיקרי של חג הסוכות . גם בין החילונים היתה הקמת הסוכות עיסוק פופולרי למדי , שנעשה לעתים קרובות למען הילדים . בתמונה סוכה שאילתרו עולים חדשים במעברת פחונים בשנת 1949
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|