סוכות ושמחת–תורה

עמוד:367

סוכות ושמחת–תורה מה שעשתה המהפכה הציונית , במישרין לחנוכה ובעקיפין לפסח , היא לא עשתה לסוכות . גם בתהליך החילון נשמר חלק ממנהגי החג , אך חוץ מאשר בהתיישבות העובדת לא הצליחו לצקת בהם תכנים חדשים בעלי משמעות . במשפחות מסורתיות וחילוניות רבות היה החג לאתגר שובר–שגרה שנענים לו , במיוחד בגן הילדים . חג " שמחת תורה " ( שבתודעה החילונית המצויה נתפס כקשור אינטגרלית לחג הסוכות ) האיר עוד היבט של עמידת היהודי החילוני , המודרני , נוכח החגים הדתיים : יהודים דתיים רוקדים ליד בית הכנסת , כשהם מחבקים בעוז את ספרי התורה , ואילו המשפחות החילוניות צופות בהם בסקרנות ובאמפתיה פסיבית . וה , 30– שהעדר בית כנסת היה אופייני לתרבותן , לא סיפקו אפשרות זו לחבריהן , ויום הכיפורים היה בהן , לפעמים , יום עבודה רגיל . ואולם במגזרים העירוניים , שבהם חיו זה לצד זה דתיים וחילונים , נשמר השבתון במלואו . בשנות ה20– ניתן לאתר רק חיפושי דרך מעטים בנוגע לאופן שבו יש לציין את יום הכיפורים במסגרת הקיבוצית : בעין–חרוד החליטו להקדיש את ערב החג לשיחה על יחסם של החלוצים לתרבות היהודית , ואילו בקריית–ענבים הוחלט לזמן באותו הערב שיחת חברים על היחסים הבין–אישיים בקבוצה ועל מצבה החברתי . ביטוי לדואליות של יחסם של בני היישוב בשנות ה20– וה30– לחג ניתן למצוא בעדותם הססגונית של ותיקי תל–אביב , המספרים כיצד היה חוף הים בתל–אביב מלא ביום הכיפורים במתרחצים , אבל לפנות ערב , בהתקרב שעת "נעילה , " יצאו מאות מן החוף , צעדו עד לפינת הרחובות אלנבי וביאליק , המתינו עד שהמשורר הלאומי יגיע מביתו בדרכו לבית הכנסת הגדול של תל–אביב להשתתף בתפילת "נעילה , " וליוו אותו עד פתח בית הכנסת . באמצע שנות ה40– כבר ניתן להבחין במאמצים הנעשים בתנועות הקיבוציות למציאת מתכונת משלהן לביטוי סמליו ותכניו של היום הזה . בקיבוץ בית–השיטה הונהג ב1945– טקס קהילתי שבמרכזו חו 5 ש המנהג המסורתי של "אזכרת הנשמות , " אך שלא כנהוג בבתי הכנסת , הועלה זכרם של כל חברי המשפחה הקיבוצית שנפטרו ולא רק של הורי כל אחד ואחת . עד למלחמת יום הכיפורים המשיכו מגמות האימוץ והדחייה להתקיים זו בצד זו בתנועות הקיבוציות . לצד מאמצי "החייאה" קהילתיים בדמות ערבי "חשבון נפש , " המשיכו בקיבוצים רבים לעבוד במהלך היום , גם אחרי שנתעצבה דמותו המקובלת היום . מלחמת יום הכיפורים הוסיפה ממד לאומי חדש ליום הזה בחוגים החילוניים שבציבור היהודי , אך גם היא לא הביאה ליצירתה של אלטרנטיבה תרבותית ציבורית לצום ולבית הכנסת המסורתיים . אירועים קהילתיים של "חשבון נפש" נערכים בקיבוצים לא מעטים , וכנגדם בקיבוצים אחרים ( גם מחוץ ליישובי "הקיבוץ הדתי ( " קיימים מנייני תפילה בניהול מקומי או חיצוני . בחלק ניכר של הקהילות הקיבוציות אין לא מזה ולא מזה . בתחילת שנות ה90– חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט המפורסם 4 " נת 7 ה תוקף" ( הנאמר בבית הכנסת הן בראש השנה והן ביום הכיפורים ) כמחווה לאנשי קיבוץ בית–השיטה , שלהם נעשה יום הכיפורים ליום אבל על אחדעשר מבני הקיבוץ שנפלו במלחמת , 1973 וזכה לתהודה רבה . נראה כי אותו חלק מהציבור החילוני בישראל המבקש דרך לבטא את זיקתו ליום הכיפורים עושה זאת על פי רוב בעזרת הכלים המסורתיים של בית כנסת וצום . מאז שנות ה90– ניכרת עלייה במספר הישראלים החילוניים הבאים לבתי הכנסת של התנועות הלא–אורתודוקסיות . עם זאת כמעט אין חילונים המפגינים בפרהסיה זלזול ביום הכיפורים , באכילה בפומבי , או בנסיעה ברכב . קיומו המלא של השבתון ברחבי המדינה מאפשר את ניצול הכבישים הפנויים לרכיבה חופשית על אופניים , הרגל שנעשה עם השנים למנהג ילדים נפוץ המזוהה עם היום הזה . קיומו המלא של שבתון יום הכיפורים ברחבי המדינה מאפשר את ניצול הכבישים הפנויים לרכיבה על אופניים , הרגל שנעשה מנהג ילדים נפוץ

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא