משפט, אתיקה, דת ורפואה בישראל

עמוד:359

דמוקרטית , כך טענו המסנגרים על האיסור הזמני של השיבוט , צריך להציג טעמים כבדי משקל כדי להצדיק הגבלות על חופש המדע והמחקר המדעי , מצד אחד , ועל חירות ההולדה והזכות להורות , מצד אחר . על פי הגישה הזאת , המדינה הדמוקרטיתהיהודית היא בעלת עמדה מוסרית ייחודית ואיננה מוצאת פסול עקרוני בשיבוט אדם . הסיבה היחידה לאסור אותו היום היא שהמחקר בבעלי חיים מראה שהשיטה איננה יעילה ואיננה בטוחה כשיטת הולדה . לכשיתגברו על סיכונים אלה , לא תהיה סיבה טובה לאסור את השיבוט . המתירנות הזאת נתפסת כיתרון שיאפשר לישראל להיות חלוצה במחקר בתחום הזה של הביוטכנולוגיה , כפי שהיתה בתחום של ההפריה החוץ–גופית , על כל המשמעויות הכלכליות המשתמעות מכך . מובן שלאפשרות השיבוט יש השלכות כלל אנושיות . בין המקטרגים מכל הצדדים יש המזהירים כי היכולת לשבט אדם תשמש מצע טכנולוגי להשבחה גנטית של יצורי אנוש על ידי שינויים גנטיים בתאי רבייה . החשש הוא מפני יצירת שני מינים אנושיים – בעלי היכולת שיאריכו ימים בבריאות טובה עד גיל מופלג בעזרתה של רפואת בוטיק גנטית , ועניי העולם שתוחלת החיים שלהם תהיה כמו זו שלפני מאה שנה . מעבר לבעיית הצדק החברתי של רפואה לעשירים ורפואה לעניים , קיים חשש עמוק עוד יותר לעצם השלמות של המין האנושי . השקפה זו זורעת אור על ההתנגדות לשיבוט המבוססת על הפגיעה בכבוד האדם , ובו בזמן מעלה שאלות של צדק גלובלי . ההצהרה האוניברסלית בדבר הגנום האנושי וזכויות האדם קובעת כי היישומים של מחקר בגנום האנושי צריכים להקל סבל ולשפר את הבריאות , לא רק של יחידים , אלא של האנושות כולה . אלא שנראה שהיישומים של המחקר בשיבוט גנטי למטרות רבייה יועילו לאנשים ספורים , ולא יקדמו במידה ניכרת את בריאות הציבור . צדק חברתי בעולם גלובלי ערך מרכזי בשיח האתי–המשפטי סביב שאלות החיים והמוות המוצגות כאן הוא הערך של חירות הפרט . עם זאת הדברים עולים בתוך הקשר כלכלי–חברתי , שיש היבטים ערכיים הנגזרים מעקרון הצדק . ה 9 דמה הרפואית הביאה לעלייה ניכרת בתוחלת החיים , אך גם לבעיות בריאות חדשות הנוגעות להזדקנות ולמחלות הזקנה . אבל העלויות הגבוהות של הטכנולוגיות החדשות מציבות גבולות לזכות האדם לבריאות . האילוצים הכלכליים מגבילים את יכולת הפרט והחברה לתת מענה לכל צורכי הבריאות , ומעוררים דילמות קשות בנוגע לצדק בחלוקה של משאבים מוגבלים . הדברים באים לידי ביטוי בישראל בתחום של קביעת עדיפויות בעדכון הסל הבסיסי של ביטוח הבריאות הממלכתי . לדוגמה , האם יש להקצות משאבים להכללה של תרופה חדשה המאריכה חיים של חולי סרטן , או האם חשוב יותר להוסיף משאבים לטיפול סיעודי בזקנים ? אלו הן שאלות ערכיות מובהקות של צדק חברתי . בדומה לכך , פערים כלכליים–חברתיים בין קבוצות אוכלוסייה , הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית , המשתקפים גם בפערים במצבי בריאות , מעלים שאלות יסוד של צדק חברתי הנוגעות לשוויון בנגישות של שירותי הבריאות ולערכים של סולידריות חברתית , עזרה הדדית ודאגה לחלש . כל השאלות הללו מחריפות על רקע ערעור יסודותיה של מדינת הרווחה והתגברות מגמות ההפרטה , ובכלל זה הפרטת שירותי הבריאות ( חלקה של ההוצאה הפרטית מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות עלה מ 24 % – בשנת 1997 ל 30 % – בשנת . 2004 יחד עם כך עלתה הוצאת משקי הבית לבריאות מ 3 . 8 % – מכלל ההוצאה המשפחתית בשנת 1997 ל 5 . 0 % – בשנת . ( 2004 עלותן של תרופות חדשות היא גורם מרכזי בהתייקרות שירותי הבריאות בעולם כולו . תעשיית התרופות מתנהלת בשוק הפרטי , והיא מ'נעת באינטרס של עשיית רווח כלכלי , להבדיל מאינטרס של קידום בריאות הציבור . גם המחקר והפיתוח הפרמצאוטי מכוונים לצרכנים בעלי יכולת קנייה , להבדיל מצרכים בסיסיים של בריאות . כך , למשל , משקיעה התעשייה בפיתוח תכשירים כמו הוויאגרה או במחקר "אנטיאייג'ינג , " ולא במניעה של מחלות טרופיות כגון המלריה , הגורמת למותם של מאות אלפי אנשים וילדים בעולם בכל שנה , ובטיפול בהן . ראוי לציין , בהקשר הזה , כי אחת מזכויות האדם המוגנות במשפט הבינלאומי , יחד עם הזכות לבריאות , היא הזכות ליהנות מיתרונות ה 9 דמה המדעית ושימושיה . זכויות אדם אלה הן אוניברסליות . נוכח מגמות נרחבות של הפרטה ומסחור של שירותי הבריאות , כאשר הרפואה הופכת לעתים מייעוד לעסק , ניתן לטעון כי עשוי להיות צידוק מוסרי ערך מרכזי בשיח האתי-המשפטי בבעיות רפואיות הוא הערך של חירות הפרט , ובכלל זה של זכות האישה על גופה . בתמונה : הפגנת נשים ( 1979 ) נגד חוק ההפלות שהחמיר את הקריטריונים לביצוע הפסקה מלאכותית של הריונות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא