מוסר מלחמה בישראל

עמוד:348

משמע : יהי נשקנו טהור . " עלינו לזכור כי במקורה לא הורתה מדיניות ההבלגה על שימוש נאות בנשק , כי אם על הימנעות משימוש בנשק ככל האפשר . כאמור , מניעיה של ההבלגה היו אמנם פרקטיים , אך התקבלותה ביישוב נבעה מהתאמתה להלכי רוח אנטי–לוחמניים שהמשיכו למשול בכיפה . עניין זה יש לראות בו קריטי להבנת המשך דרכו של המושג , שכן "טוהר הנשק" הוא יבולה של תקופה שבה נקשרו אלה באלה אידיאלים כמו–פציפיסטיים וניצני מלחמה ; לא על נשק צודק או הגון חשב כצנלסון , כי אם על נשק טהור , ודומה שבכך ביטא את הפרדוקס שרדף את יהודי התקופה – כאילו כתב וידו האחת יד ברדיצ'בסקי והאחרת יד אחד העם . בהמשך נראה כיצד מושג סתירתי זה , שמקורותיו בניסיון לשלב טהרנות מוסרית בהצדקת הלחימה , היה לחיילים ישראליים לרועץ בעת ששוחחו על חוויות הלחימה שלהם . בעקבות המרד הערבי התחולל שינוי ביחסם של מנהיגי היישוב אל "הבעיה הערבית . " כעת גבר כוחה של האמונה כי הסכסוך הלאומי אינו בר פתרון בדרכי שלום , וכי המחזור הבא בשרשרת ההתפרצויות האלימות ממתין מעבר לאופק . הסלידה מהחרב התחילה מתפוגגת ואת מקומה תפסה ההכרה בהכרחיותו של המאבק האלים . מתוך כך השתרש הרעיון שנעשה לכלל צדקת המלחמה הבלעדי של ישראל , לפחות עד שנות ה : 80– "מלחמת אין ברירה . " בתוך כך התרחבה משמעותו של רעיון ההגנה העצמית והכוח החל לקנות לו מעמד כאמצעי להגשמת יעדיה הפוליטיים של התנועה הציונית . ממכשיר שתפקידו בלימה ומניעה היה הכוח מצטייר עכשיו כאמצעי ליוזמה ולקביעת עובדות . ב1945– החל הפלמ"ח לפעול נגד מטרות בריטיות , ובכך הראה את ההכרה בלגיטימיות של האופציה הצבאית . הדעות בקרב אנשי היישוב ומנהיגיו אמנם נחלקו בשאלת יעילותן ומוסריותן של פעולות כעין אלה , אך שורותיהם של הסולדים מהפעלת כוח גם בעת המאבק על הקמת הבית הלאומי התחילו מידלדלות . לרטוריקה של "טוהר הנשק" נשמר מקום של כבוד בטיעונים שנשמעו בפולמוסי השימוש בכוח , אך דומה שמאחוריה הסתתרו כמעט תמיד שיקולים פרגמטיים . מורשתו של אחד העם ניהלה כעת קרב–מאסף על מקומה בשיח הציוני . אלה היו ימי הפולמוס האחרונים בדבר עצם הלגיטימיות של השימוש בכוח ; עוד מעט–קט יאבד הכלח על ההוויה האנטילוחמנית שהבדילה בין היהודים ליתר אומות העולם זה עידן ועידנים . לאופיו הניגודי של רעיון טוהר הנשק הצטרף , כאמור , עוד ממד . מאחורי השימוש במונח הזה הסתופפו לא פעם שיקולי תועלת לצד שיקולי מוסר . תוכחה מוסרית שימשה דרך קבע את הנהגת היישוב לשם ניגוח יריבים פוליטיים מבית ( רוויזיוניסטים ) ומחוץ . כמו כן השתמשה ההנהגה בטיעונים בעלי נופך מוסרי לשם הצדקת מדיניות פסיבית שנבעה לאמיתו של דבר ממניעים פרקטיים – שיקולים פוליטיים ודיפלומטיים או חולשה צבאית – לפני אנשי היישוב . אך בכך לא נסתיים הבלבול שעטף את תורת המלחמה הצודקת הצעירה . שכן , במקום להיחשב לאילוץ מוסרי על פעולתו של הכוח הלוחם , הובנה הדבקות באילוצים מוסריים כאמצעי להעצמת כוחו של הלוחם . "נשק טהור של אדם צודק " , אמר יצחק שדה , "הוא נשק מסוכן מאוד ויעיל מאוד . " מימרה זו של מפקד הפלמ"ח מעלה את האפשרות שלעתים שירת הטוהר את הנשק , ולא הנשק את הטוהר . כלומר , ב"טוהר הנשק" – אף שאין ספק כי לוחמים רבים אימצו את עקרונותיו אל לבם במסירות אמיתית – נעשה גם שימוש כאמצעי לחימה , למען שיפור המוטיבציה , הרמת המורל ובידול "כוחותינו" מכוחות האויב . באמצעות הרעיון של טוהר הנשק ביקשו הציונים לשמר את שלמותו המוסרית של מפעל שעיבורו בסלידה משימוש בכוח ולידתו רעיון "טוהר הנשק" העלה טיעונים נגד השימוש בכוח , שמאחוריהם הסתופפו לא פעם שיקולי תועלת לצד שיקולי מוסר . ויכוח סוער פרץ בארץ אחרי פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים בידי אצ"ל ( 1946 ) שבו נהרגו 91 בני-אדם , בחלקם הגדול אזרחים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא