התקשורת בניסיון ליצור ישראליות חילונית

עמוד:339

גם לגמרא ( שנתפסה כסמל של הקיום היהודי בגלות ) נענה לתקופה קצרה בלבד . לא במקרה , קו פרשת המים בעניין הקריאה היומית של פרקי התנ"ך היה נושא הפרשנות . שהרי הפרשנות היא החושפת את נקודת המבט של ההתבוננות בטקסט – כטקסט מקודש או כמורשת תרבותית . על דרישת הדתיים שפרשן התנ"ך יהיה בהכרח "יהודי מאמין , הרואה בכל פסוק ופסוק בתנ"ך דברי אלוהים חיים" התנהל בשנת 1947 ויכוח מר בין הצופה , שזעם על פרשן שנתפס כביקורתי כלפי כתבי הקודש , לבין דבר , שעמד בתוקף על הגדרת הרדיו אכסניה הנותנת במה לפלורליזם של דעות : "שירות הרדיו אינו בית כנסת שבו ייחשב לחטא הסברת פסוק בתנ"ך בצורה שאינה מקובלת על האדם הדתי . להפך , אפשר להגיד שמרבית שומעי הרדיו אינם מוכנים לסגור את הדלת בפני הדעה השנייה ורצונם לשמוע כל הסברה שיש לה מהלכים בין חוקרי התנ"ך שלנו . " הוויכוח על זכותם של חילונים לפרש את התנ"ך המשיך ללוות את השידור האלקטרוני עד לעשור האחרון של המאה ה , 20– והוא הודגם בסערות שפרצו סביב פרשנויותיהם של פרשנים חילוניים חריפי לשון , כשלמה ניצן וגיל קופטש , בטלוויזיה . היו שנים שבהן חששו לא רק בערוצי השידור הממלכתי , כי אם גם בחלק גדול מן העיתונים , מפני לחץ הדתיים . בשנים ההן לא היה אפשר למצוא בעיתונים מתכוני בישול לא כשרים . בחלק מן העיתונים היו משנים את הכתיב לאלוקים במקום אלוהים , אפילו אצל כותבים חילוניים . בסוף המאה ה20– כבר נפרצו כמעט כל המחסומים האלה ונוסף נדבך לחיל'נה של התקשורת . את הניסיון , המודע לעצמו , של השרשת מה שנתפס כ"ישראליות" ניתן למצוא בשידורי הרדיו בהוראת "עברית של יומיום , " בהרצאות על גיבורים מקומיים , בלימוד שירים עבריים , ב"ביקורים" באתרי התיישבות ובהקדשת שעת שידור בולטת לילדים ולנוער . בזמן שהרדיו הקפיד לשדר תוכניות כגון "מוזיקה מזרחית" ו"פרקי חזנות , " כביטוי לתרבויות שנתפסו כשייכות לקבוצות מיעוט של יהודים , ואפשר לתרבויות הללו להציג את עצמן לרוב המאזינים . התפיסה ההייררכית של ביטויים תרבותיים מתגלה גם בכך ששעות השידור בשבתות ובחגים הוקדשו למוזיקה קלאסית ( עם ניסיון לכלול מלחינים ישראליים , ( לתוכניות מדע , ולתוכניות דרמה וספרות בהשתתפות שחקני תיאטרון ואנשי אקדמיה . עם התפצלותו של הרדיו לערוצים אחדים ( הקמת "הגל הקל , " שנהפך לרשת ב , ' בשנות ה , 60– ולאחריו "קול המוזיקה" ורשת ג ( ' הושלם החילון והמעבר מתרבות גבוהה לפופולרית ברשתות המרכזיות . גם שידורי הדת ( ותוכניות הפונות לקהל משכיל ) וגם שידורי המוזיקה הקלאסית הועברו לערוצים המכוונים לקבוצות ספציפיות ( רשת א' ו"קול המוזיקה . ( " וחדל הניסיון לכפות על כל המאזינים להיחשף לפרקי היום בתנ"ך . הפיצול צמצם את המורשת המשותפת שהיתה מרוכזת באתר ששימש לדיאלוג בין קבוצות עדתיות , תרבותיות ולאומיות שונות . המאבק סביב חילון התרבות אחראי במידה רבה גם לאיחור בהופעתה של הטלוויזיה בישראל . התנגדותה של המנהיגות לטלוויזיה נבעה מהחשש שזו תערער את הניסיון לחדש את התרבות העברית , תחתור תחת קריאת ספרים , תביא ליתר אמריקניזציה ופרסונליזציה של הפוליטיקה , וגם ( לטענת הדתיים ) לחילון . את הכף היטה , עם סיומה של מלחמת ששת הימים , מה שהאליטה הפוליטית תפסה כצורך ביטחוני . ההנהגה ביקשה להקל את השליטה בפלסטינים באמצעות שידורי הטלוויזיה מישראל , ולצמצם את מידת חשיפתם לאמצעי התקשורת הערביים מחו"ל . שני העשורים הבאים , שבהם ריכזה סביבה הטלוויזיה , בערוצה היחיד , את החברה הישראלית , החלו , עם האופוריה של ששת הימים , בהשתחררותם ההדרגתית של כוחות דתייםמשיחיים ודתיים–עדתיים , שהביאו לתהליך התחדשותן של זהויות שבטיות . היו אלו גם שנות המחאה על מלחמות שלא היה עליהן קונסנזוס , והשנים שבהן ישראלים מהזרם המרכזי נעשו מחויבים פחות לקולקטיב . הטלוויזיה התעלמה מכל זה והמשיכה להגן על המוסדות המקודשים של החברה . בצד זאת היא ליכדה את המדינה בעיקר סביב סדרות כמו "דאלאס" ו"ספינת האהבה , " תוצרי התרבות המסחרית האמריקנית . זה היה בידור חילוני למהדרין שעטף את הישראלים באותה שמיכה רכה של פנטזיה אסקייפיסטית המחממת את הכפר הגלובלי . בצד הניסיון לגבש את ציבור הצופים באמצעות אזכור תולדות הציונות בסדרה "עמוד האש" ( שהופקה לפי הדגם של "העולם במלחמה" של רשת ה , ( BBC– לא עשו קברניטי הטלוויזיה כמעט כל ניסיון לפעול להנגשת התרבות הישראלית המתפתחת בתחומי הספרות , השירה והתיאטרון . חוק רשות השידור משנת 1965 קובע סדר הייררכי של מטרות השידור ומאזכר אותן כך , בסדר יורד : שיקוף חיי המדינה , מאבקה והישגיה , לכידות לאומית , חיזוק הקשרים עם המורשת היהודית ושיקוף התרבויות של כל "שבטי הלאום" ( רב–תרבותיות , ( " הרחבת הידע , שיקוף חייהם של יהודי הגולה , קידום השפה העברית ושידור בערבית . כמעט בראש הסולם ניתן למצוא את אימוץ ערכי המסורת הדתית בידי הרוב הציוני . מאחר שהדת ממוסגרת במונחים של "מורשת יהודית" ו"ערכים , " אין בה משום איום . לא מפתיע שערביי ישראל אינם נכללים בתרבות "השבטים" שיש לספק לה סטטוס , והם האחרונים ברשימה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא