המקרא בחינוך הישראלי הכללי

עמוד:296

לצמצום נוסף בזמן הלימוד ובחומר הנלמד . מכיתה ב' של בית הספר היסודי ועד כיתה ט' לומדים מקרא שלוש שעות בשבוע . בחטיבה העליונה לומדים לפי רמות , ופירושו של דבר : הלומדים רמה רגילה לומדים שעתיים בשבוע בלבד , וכל יחידת לימוד נוספת מתבטאת בשעה שבועית נוספת . ברם המציאות הוכיחה שמספר התלמידים שבחרו רמה גבוהה מרמת 2 יחידות היה זעום ביותר . על רקע צמצום מספר השעות צומצם שוב החומר הנלמד , אך הפעם נפגעו , מלבד ספרות הנבואה , החוכמה והמזמורים , גם החלקים הסיפוריים . תלמיד ניגש לבחינות בגרות ובאמתחתו לא יותר מ70– פרקים . היה אפשר לצפות , כי על רקע מיעוט החומר הנלמד , יוגברו תהליכי ההעמקה , אך תשובת השדה היתה שאי אפשר לעמוד במסגרת הזמן . גם חוסר האמון של הוועדה בהכשרת המורים גבר והלך . על רקע הקיצוץ בזמן והפקפוק ביכולת המורים נראות כמה מהמלצות התוכנית מגוחכות במקצת . למשל , ההדגשות כי "פרקים מן המבוא למקרא ישולבו בלימוד לאורך כל שנותיו , " וכי "לימוד המקרא ילווה בפרשנות ימי הביניים ובפרשנות החדשה" מצטיירות כמשימה בלתי אפשרית . התוצאה הכללית היא נסיגה גוברת והולכת ברמת הידיעה של התלמידים . בוגרי תוכנית תשמ"ה מכירים בקושי את הנרטיב המקראי והעולם האסוציאטיבי–המקראי שלהם נעשה דל יותר ויותר . מציאות עגומה זו , שראשיתה כבר בשנות ה , 70– גרמה בפברואר 1987 לקיומו של דיון בכנסת בדבר הצורך בשיפור הוראת התנ"ך והלשון העברית במערכת החינוך . העניין עלה לדיון בוועדת החינוך של הכנסת , ובו נאמר : "עילת העמדתו של הנושא על סדר היום הינה הדאגה העמוקה לרמה הבלתי מספקת של ידיעת התנ"ך בקרב התלמידים , של הפנמת הערכים האוניברסליים והיהודיים המצויים בתנ"ך , של חוסר השימוש בתנ"ך כמקור לתרבות , לעולם דימויים , כבסיס לאהבת אדם , ארץ ועם . " [ ... ] הוועדה הביעה אי שביעות רצון כוללת ממצב הוראת המקרא ומסקנותיה עוסקות בעיקר בדרכי ההוראה . היא ממליצה על גיוון , פתיחות למחקר ועיון , פתיחות לפרשנויות שונות , הרחבת הידע והעמקתו . כמו כן היא ממליצה על חובת שינון פרקים נבחרים בתנ"ך . ולבסוף – היא פונה אל האחראים להכשרת מורים וקוראת להם להקנות למורים מיומנויות מספיקות כדי ללמד את התנ"ך כמקצוע המקנה גם ערכים ולא רק ידע היסטורי וספרותי , וכן לעשות למען חיבובו על הנוער . לדיון הזה לא נלווה שום צעד מעשי . גורם המקשה על המורים ועל התלמידים הוא יחסה של החברה הישראלית לתנ"ך ולהוראתו מסוף שנות ה60– ועד היום . רבים בחברה הישראלית כבר אינם רואים בתנ"ך את לב לבו של החינוך הישראלי או אמצעי להקניית ערכי היסוד של היהדות . רבים מפנים מבטם אל מה שמכונה 'ארון הספרים היהודי , ' ובמרכזו – ספרות התורה שבעל פה – ואל אותם נושאים שקופחו וכמעט נשתכחו במאה שנות ציונות . ואולם אין ללמוד מכך על שאיפה להתמקד במקצועות היהדות האחרים , אלא על הסתייגות ממתן העדפה כלשהי ללימוד תנ"ך . אין ספק שהמצב הזה , הנוגע למקצועות היהדות בכלל ולתנ"ך בפרט , קשור בירידת מעמדם של מדעי הרוח בחברה המטריאליסטית והטכנולוגית המודרנית . אך בנוגע ללימוד התנ"ך , שהוגדר פעם "ראשון במעלה בין שאר המקצועות , " ניתן להפנות את תשומת הלב אל הידרדרות גדולה יותר . חלקים של החברה הישראלית קושרים כיום את התנ"ך עם המשיחיות הציונית–הדתית , המשתמשת בו בעקבות "מלחמת ששת הימים" כמנדט להתנחלויות , חלקים אחרים מזהים אותו עם הדת ונציגיה הפוליטיים ומפנים אליו את ביקורתם ואף את איבתם . מציאות עגומה זו , של ירידה נמשכת במעמדו של המקרא בפרט ובמעמדם של לימודי היהדות בכלל , הביאה בשנת 1991 להקמת ועדה בראשותה של הפרופ' עליזה שנהר ( ועדת שנהר , ( והיא הפיקה ב1994– את המסמך : '" עם ועולם : ' תרבות יהודית בעולם משתנה – המלצות הוועדה לבדיקת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי . " הוועדה הדגישה את הצורך בגישה פלורליסטית והומניסטית ללימודי היהדות וקבעה כי "יש לעשות את בית הספר הכללי למוקד לפיתוח אופציות לקיום תרבותי יהודי–ישראלי המשוחרר מתלות בסמכות ההלכה והמקיים זיקה לתולדות ישראל ויצירתו ממגוון היבטים תוך ביקורת וחידוש . " הוועדה מציגה עקרונות להוראת מקצועות היהדות ומתריעה על מספרם הפוחת והולך של מי שמכשירים את עצמם להוראת המקרא ומקצועות היהדות האחרים . על רקע זה היא מעלה שורת המלצות , ובהן : בדיקה מחדש של כל תוכניות הלימודים במקצועות היהדות , הגדלת מספר שעות הלימוד של המקצועות האלה , העמדת הכשרת המורה בראש סדר העדיפויות ועוד . את דוח שנהר אימצו כל שרי החינוך שכיהנו מאז פורסם , אך רק בפרקי זמן קצרים ביותר נעשו מאמצים של ממש ליישומו . המציאות החברתית , התרבותית והפוליטית של סוף שנות ה90– וראשית המאה ה21– הביאה לדחיקתן של המלצות הדוח לקרן זווית . האכזבה מהישגי תוכנית תשמ"ה , המודעות למסקנות ועדת שנהר , טענות המורים כי יש לא רק להפחית את החומר , אלא לשנות את המבחר ואת אופן ארגונו – כל אלה עודדו את הקמתה של ועדת תוכנית חדשה , שתפקידה היה להתמודד עם הצרכים החדשים . תוכנית תשס"ג 2003 – ניסתה בראש ובראשונה לעצור את הפיחות הזוחל והמתמשך במספר הפרקים הנלמדים , בהמלצה על שיטות הוראה אחרות ( קריאה מודרכת . ( היא ארגנה את החומר בשיטה שונה , המלכדת טקסטים סביב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא