המקרא בחינוך הישראלי הכללי

עמוד:294

החרדית או עם הזרם הדתי–הלאומי , "המזרחי . " עשרות רבות של ספרים ומאמרים נכתבו על הנושא הזה . אמנם רובם ראו אור כספרים רק בשנות ה , 50– אך העולם הרעיוני של בעלי ההשקפות האלה , שהיו בהם אנשי חינוך , מורים וחוקרים , פעל והשפיע כל אותה תקופה . השפע הזה מלמד עד כמה חשוב היה המקום שתפס הנושא הזה בסדר היום החינוכי , וכן עד כמה היה חשוב לכל מורה ומחנך להאיר את גישתו על גווניה הייחודיים . התחושה היתה כי הוראת תנ"ך היא חלק ממהפכה תרבותית ומהמאבק על עיצוב דמותו של הנוער , ויש בה משום תרומה רבת משמעות למפעל הציוני . יוזכר , למשל , חיים אריה זוטא , שספרו דרכי הלמוד בתנ"ך ( 1935 ) מייצג את בעלי הגישה הלאומית , ממשיכי דרכו של אחד העם . הוא ראה בלימוד התנ"ך אמצעי להשיג כמה מטרות : היסטורית , לאומית וכללית , לשונית–סגנונית , מוסרית אוניברסלית , אסתטית , כלומר פיתוח רגש היופי והאמנות , ומטרה דתית , שאינה אמונית דווקא , אלא היא מציגה את הדת כ"התמכרות לאידיאלים נישאים . " חוקר ומחנך אחר , משה סיסטר ( מבעיות הספרות המקראית , , ( 1956 איש התנועה הקיבוצית ומארקסיסט בגישתו , שאף להסרת המעטה הדתי של העריכה המקראית ולחשיפת הכוחות החברתיים והמעמדיים של החברה המקראית על רקע הנסיבות ההיסטוריות . מטבע הדברים , הוא התחשב בממצאי חקר המקרא . דמות נוספת ושונה היא ש"ד גויטיין , שביקש להבליט את היסודות הדתיים שבמקרא ואת מורכבות תפיסת האל הנשקפת ממנו , שהיא , לדעתו , התגלמות רוחנית של האומה ( הוראת התנ"ך , . ( 1957 הוא ראה ביסודות הדתיים אמצעי לתיקון המידות , לטוהר המצפון , וכיוצא באלה . ולבסוף ראוי להיזכר צבי אדר , מייצג ומיישם הגישה ההומניסטית , המעמידה את האדם במרכז , בלי להתעלם מזיקתו האפשרית לאלוהים . רבים העדיפו את הגישה הזאת על פני האחרות . לפי אדר , " החינוך ההומניסטי הוא חינוך ספרותי על שני האספקטים העיקריים שלו . מבחינת תוכנו של התנ"ך כספרות אנו מפגישים את החניכים עם כמה וכמה ערכי יסוד של האדם , כמו הערך הדתי והמוסרי , הלאומי והחברתי ... מבחינת צורתו של התנ"ך כספרות אנו מטפחים את הטעם הספרותי של החניכים " ... ( הערכים החינוכיים של התנ"ך , . ( 1957 ואילו חקר המקרא – לדעתו , מקומו באוניברסיטה . ניתן אפוא לסכם כי בעידן שקדם לקום המדינה נתפס המקרא כמקצוע המייחד את בית הספר העברי , ולפיכך הקדישו ללימודו זמן רב והתחבטו בדרך שיש ללמדו . עם זאת , אין להתעלם מן העובדה שהיו מורים שהתלוננו על שעדיין יש צורך לקרב ולחבב את התנ"ך על התלמידים , דבר שבא ללמד על הפער בין האידיאל לבין המציאות , בין הציפיות מהוראת מקרא לבין הקשיים בהנחלתו . תקופת המדינה על מעמד המקרא בחברה הישראלית של שנות ה50– ומרבית שנות ה60– אפשר ללמוד מהדברים שכתב אוריאל סימון בספרו מעמד המקרא : "השיבה לארץ ציון וירושלים , לקוממיות הלאומית של ימי הבית הראשון , לעבודת האדמה ולגבורת המלחמה , ולדיבור וליצירה בשפתם של עמוס וישעיהו , קיבלה השראה כמו–דתית מן המקרא , המגלם את משימות הדור ואת חזונו בחינת חידוש ימינו כקדם . מנהיגים , סופרים ומחנכים , האמינו שמצד אחד המקרא מקנה תוקף לציונות [ ... ] וצופה מראש את שיבת הבנים לגבולם , את בניין הארץ , ואת קיבוץ הגלויות . " טבעי שהתפיסה הזאת השפיעה על החינוך והדבר בא לכלל ביטוי בתוכניות הממלכתיות הראשונות של שנות ה50– וה . 60– בעקבות קבלת חוק החינוך הממלכתי בשנת 1953 מונתה ועדה מקצועית , שהוטל עליה להכין תוכנית לימודים להוראת תנ"ך בבית הספר הממלכתי שתתאים למטרות החינוך הממלכתי ותתבסס על הניסיון החינוכי הקיים . התוכנית הזאת ( שהוגשה בשנת ( 1954 היא מקצה שיפורים לתוכנית של תרפ"ג . במישור המטרות היא מוסיפה את היות המקרא אמצעי להקניית ערכי היסוד של היהדות , וכן להכרת "דמותה הרוחנית של האומה ומאבקה על קיומה הגשמי והרוחני כנושאת דבר ה' בעולם האלילי . " מטרה נוספת שהוצגה בה היא הצורך להקנות לילדים אהבה וכבוד לספר ורצון להגות בו תמיד . התחושה שיש לשפר את ידיעות התלמידים במקרא הובילה לדרישה לשוב וללמד את ספרי הנביאים הראשונים בכיתות בוגרות יותר , אך בלחץ הזמן הומלץ לעשות זאת באמצעות קריאת חובה ושיחות סיכום . לעומת זאת , בתדריך שצורף לתוכנית הוצע לקצץ במספר השעות שניתן להקדיש בפועל למקצוע זה לצד מקצועות אחרים , חרף ההכרה בחשיבותו ובקשיי לימודו . גם בהצעת התוכנית לביה"ס התיכון ( תשט"ז ( 1956 – בולט הפער בין עומס החומר 240 ) פרקים ללימוד אינטנסיבי ו148– ללימוד אקסטנסיבי ) לזמן המוקדש ללימודו – שלוש שעות בשבוע . כמו כן הדגישה התוכנית את הצורך בתוספת פרשנות ובלימודי מבוא בעלי זיקה למדע המקרא . הביקורת על העומס הולידה דיונים ותיקונים , שהיו הבסיס לתוכנית הלימודים תשל"א . מן הביקורת שהושמעה אפשר ללמוד על התופעות האלה : בית הספר לא הצליח לחבב את לימוד התנ"ך על תלמידיו ; התוכנית גדושה מדי וחלק ניכר מן החומר קשה להבנת התלמידים ; יתרה מזאת , העליות הגדולות והמפגש עם אוכלוסיות מארצות שרמת החינוך בהן היתה נמוכה ועם אוכלוסיות שהתנאים הסוציאליים שלהן קשים ואין בידן לעודד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא