מדע בישראל

עמוד:269

תרומתו המקורית היתה בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדעים . ראשון הפיזיקאים העיוניים בישראל היה יואל רקח , שהצטרף לאוניברסיטה ב , 1939– והניח בה את היסודות למקצוע זה בארץ . הוא קנה לו שם עולמי בזכות השיטות המתמטיות שפיתח , המשמשות הרבה בתחומי הפיזיקה האטומית והגרעינית וזו של החלקיקים האלמנטריים . לאחר מותו קרא האיגוד הבינלאומי לאסטרונומיה מכתש על שמו על הירח . תלמידיו של רקח , עמוס דה–שליט ויגאל תלמי , הקימו במכון וייצמן החל בשנות ה50– אסכולה חשובה שיישמה את שיטות רקח בחקר מבנה גרעין האטום ופיתחו את " מודל הקליפות " של הגרעין . יובל נאמן מאוניברסיטת תל–אביב פיתח בסוף שנות ה50– של המאה ה20– שיטת מיון וסיווג של חלקיקים תתאטומיים שהוא קרא לה "דרך השמונה , " אשר התקבלה במהרה על דעת הפיזיקאים . משמעות השיטה היא שחלקיקים דוגמת הפרוטון והנויטרון בנויים מאבני יסוד – ה"קווארקים . " באותו זמן פורסם מודל שפיתח בנפרד הפיזיקאי מ : י גל–מן מארה"ב , שעליו הוא קיבל את פרס נובל ב . 1969– ועדת הפרס ציינה את עבודתו המקבילה של נאמן . הפיזיקאי יקיר אהרונוב , אף הוא מאוניברסיטת תל–אביב , גילה יחד עם הפיזיקאי הנודע דייוויד בוהם את אחת התופעות המרשימות בתחום תורת הקוונטים – " אפקט אהרונוב–בוהם , " שחולל מהפכה בתפיסת חוקי הפיזיקה . לפי תגלית זו , חלקיק מושפע מנוכחות שדה שמחוץ למסלולו . לבד מחשיבותו התיאורטית , יש לאפקט אהרונובבוהם יישומים מהפכניים בחקר תכונות חומרים . חיים הררי ממכון וייצמן תרם תרומות מהותיות לפיזיקה של אנרגיות גבוהות , לפענוח המבנה של חלקיקי היסוד של החומר , הקווארקים , ולחקר הכוחות הפועלים בין חלקיקי היסוד של החומר . לשמואל שטריקמן ממכון וייצמן יצא מוניטין בשנת 1957 בזכות תגליתו שתרמה להבנת התהליכים המתרחשים בעת אחסון מגנטי של אינפורמציה , כגון במחשבים , ברשמי קול או על גבי תקליטורים . שנים ספורות לאחר מכן הוא קבע יחד עם תלמידו צבי חשין ( לאחר מכן באוניברסיטת תל–אביב ) את היסודות להבנת תכונותיהם של חומרים מורכבים . בשנים 1968-1962 אף חזה שטריקמן את קיומו של אפקט אופטי מיוחד שאומת לאחר זמן , והמאפשר לצלם אזורים אנטי–פרומגנטים בחומרים שונים . בשנות ה60– הקים שלמה אלכסנדר באוניברסיטה העברית מרכז לתהודה מגנטית גרעינית ( תמ " ג , ( NMR שהיה מהחשובים בעולם . המחקרים במעבדה זו הביאו את ישראל בסוף העשור שלאחריו לפריצת דרך בתעשייה , למפעלים שהיו חלוצים בפיתוח התמ " ג לצרכים רפואיים , דוגמת הדמיית תהודה מגנטית . ( MRI ) יוסף אימרי ממכון וייצמן הוא ממקימיו של תחום הפיזיקה המזוסקופית , העוסקת בתופעות פיזיקליות המתרחשות בין הגודל הזעיר – המיקרוסקופי – לבין הגודל המאקרוסקופי שאנו נתקלים בו יום יום . שני מדענים מהטכניון רכשו שם עולמי בתחום חקר החומרים : מרכוס ריינר החל לעסוק בזרימת חומרים בשנות ה , 20– כשעבד כמהנדס במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת המנדט . בסוף אותו עשור היה ממייסדי מדע הריאולוגיה , שעניינו זרימת חומרים , ולאחר מכן , בהיותו פרופסור בטכניון , תרם תרומות מרכזיות לתחום הזה . בשנות ה80– גילה דן שכטמן צורה גבישית שלא זו בלבד שלא היתה ידועה קודם לכן , אלא שנתפסה כבלתי אפשרית , ובכך פתח תחום מחקר חדש של קוואזי–גבישים . נתן רוזן , שותפו של אלברט איינשטיין למחקר , הקים בטכניון ב1954– מחלקה לפיזיקה והחדיר לארץ את המחקר בסביבה ובקוסמולוגיה על בסיס תורת היחסות הכללית ויסודות תורת הקוונטים . בחקר מדעי כדור הארץ נודע שמו של צבי בן–אברהם מאוניברסיטת תל–אביב , שגילה תגליות חדשות בנוגע למבנה השבר של ים–המלח והתהליכים הגיאולוגיים המתרחשים בו . יעקב בקנשטיין מהאוניברסיטה העברית תרם תרומות מרכזיות להבנת הפיזיקה של החורים השחורים ושל כוח הכבידה . שמואל סמבורסקי היה ראשון מורי הפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ותרומתו המקורית היתה בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדעים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא