|
עמוד:267
של המדינה . הוועדה המליצה על מינוי מדענים ראשיים במשרדי הממשלה השונים , שתפקידם יהיה לעודד את המו " פ בתחומי אחריותם . ראשון לאלה היה המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר , שמילא מאז תפקיד מכריע בתמיכה במו " פ , לא רק מבחינת המימון של חלק ניכר מפעילות זו , אלא גם בעידוד פעילויות ובהפצת ידע . התפתחות התעשיות הביטחוניות ותעשיות מתוחכמות אחרות שהחלה באותה העת נשענה במידה רבה על כוח האדם המתקדם ועל הידע שהצטבר במערכת המחקר הבסיסי . חלק נכבד בהרחבה של המו " פ ושל הפיתוח הכללי הרב שהיה במדינה , בייחוד מאז סוף שנות ה , 80– ניתן לייחס לעולים החדשים , בעיקר מברית המועצות , שרבים מהם אקדמאים . נתונים כלכליים מראים כי שני שלישים מהגידול בפריון הכולל של ישראל בשנים 1970 עד 1990 נבע מהמו " פ המקומי והיתרה מקורה באימוץ פירות מו " פ זר ומחינוך והשכלה , שהם השלב המקדים ההכרחי לביצועו של המחקר המקומי . הביטוי העיקרי לכך הוא שבשנות ה90– היתה בישראל התפתחות מרשימה של מגזר התעשיות עתירות המדע ( תעשיות ההיי–טק . ( במהלך אותה תקופה צמחו התעשיות האלה בשיעור שנתי של כ , 16 % – שעה ששאר ענפי המשק הישראלי גדלו בפחות מ . 4 % – יתרה מכך , התוצר של מגזר זה הופנה רובו המכריע לשוק העולמי ובכך הוביל את ישראל לכיוון המיוחד של צמיחה מ 6 טת ייצוא , וסייע בשילוב ובביסוס מעמדה בכלכלה הגלובלית . קצב הפיתוח המואץ של התעשיות המתוחכמות בישראל בתקופה האחרונה הביא לשינויים מופלגים בתפוקה ובייצוא . בארץ מצויים יותר מ 3 , 000– מפעלים עתירי ידע , שבשנת 2003 ייצאו מוצרים פרי מו " פ בסך של כ10– מיליארד דולרים , שהם כמחצית מכלל היצ 6 א של ישראל באותה שנה . תרומת המדע ליצירת המדינה מן התמונה המצטיירת ברור כי המדע תרם תרומה חשובה לתהליך יצירת המדינה והתשתית הפיזית והארגונית להתפתחותה , ובכך יש לו חלק במודרניזציה של אזרחיה כקולקטיב ריבוני . זאת ועוד , נראה כי ישראל היא חברה היוצרת מדע , ואפילו באינטנסיביות ראויה לציון . אך , עם כך , יש לשאול : האם היא יוצרת גם תרבות מדעית – תרבות המשפיעה בעקיפין על דרכי החשיבה , הדימוי והשיח של כלל החברה ? כלומר , עד כמה מחלחלת היצירה המדעית למערכות החינוך , התקשורת והיומיום בישראל ? כאן הנתונים ברורים פחות , אך ניתן לקבוע כי יש פער בין השניים . מערכות החינוך בישראל , בעיקר החרדיות , מתייחסות למדע בחשד , וגם מערכת החינוך הכללית , על שלוחותיה הלא–פורמליות , אינה מקדישה לו מאמץ מועדף . גם מערכת תקשורת ההמונים מציבה ברובה את המדע בתחתית סולם עדיפויותיה . התוצאה הכללית היא שחוגי אוכלוסייה גדולים נשארים מחוץ למעגל הגישה והחשיבה המדעיות , ונוצר פער בין היצירה המדעית בישראל לבין התרבות המדעית בחברה הכללית . פער כזה קיים אמנם בכל מדינה , אך נראה שבישראל הוא גדול יותר מבמדינות המפותחות במערב . בעת ובעונה אחת יש גם סימנים מעוררי דאגה המעידים כי חוסנה המדעיהטכנולוגי של המדינה מצוי בסכנה . בכלל הסכנות הניצבות בפני המערכת ראוי למנות כמה מגמות הדורשות תשומת לב מיוחדת : הידרדרות החינוך המדעי–הטכנולוגי בבתי הספר בארץ ; פיצול מערכת החינוך הישראלית לרשתות אידיאולוגיות וההתרחבות האוטונומית של רשתות החינוך הדתיות והחרדיות ; סכנת ההגירה של כוחות מדעיים–טכנולוגיים ; ערעור יחסי הגומלין בין מערכת המדע וההשכלה הגבוהה לבין המנהיגות הלאומית ושחיקה במימון המערכת . יצוין גם כי בעשורים האחרונים נושבות בישראל רוחות אנטי–אינטלקטואליות שמקורן בשינויים החברתיים , הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו בה . הפרופ ' זאב תדמור , לשעבר נשיא הטכניון , קבע במאמר שפרסם בשנת 2003 כי בישראל " יש כיום תהליכים מסוכנים של נהירה לאי–רציונליות ... המסכנים את הישגיה של מדינת ישראל כמדינה מודרנית , מתקדמת , דמוקרטית והומניסטית . " להלן סקירה מדגמית של הישגי ישראל בתחומי המדע והפיתוח השונים , בהדגשת מדע בסיסי . מחקר בסיסי בתקופת טרום המדינה היה המחקר המדעי בארץ–ישראל מצומצם ביותר , אך בלטו בו כמה דמויות ראויות לציון : בראש ובראשונה אהרן אהרונסון , שיש לראות בו את אבי המחקר המדעי בישראל ; ישראל אהרוני , מראשוני חוקרי הטבע של הארץ שבשנות ה20– גילה בסוריה משפחה של אוגרים מוזהבים , אשר צאצאיה נפוצו במרכזי מדע רבים בעולם , ושם הם משמשים כיום הרבה במחקר הביולוגי ; ובנימין וולקני ממכון זיו , שבראשית שנות ה40– גילה מיקרואורגניזמים שונים בים–המלח , וכך הוכיח את קיומם של חיים בים המוות . אחד מאלה , החיידק Haloferax volcanii הקרוי על שמו , משמש ללימוד הגורמים המאפשרים קיום חיים בריכוזי מלח גבוהים . עם חלוצי החוקרים באוניברסיטה העברית נמנו שמעון בודנהיימר , שהקים את ענף האנטומולוגיה ( חקר החרקים ) בארץ ואף תיאר את עולם החי בה ובארצות השכנות ; אלכסנדר אייג , מיכאל זהרי ונעמי פיינבורן , אשר תיעדו את עולם הצומח ומיינו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|