תרבות חילונית בישראל

עמוד:263

התיאטרון הרפרטוארי . אחדים מהמחזות שהועלו בתיאטרון המסחרי הצליחו ביותר ( המחזמר כנר על הגג הוא דוגמה בולטת ) והצלחתם גררה משקיעים חדשים לשוק התיאטרון המסחרי . התיאטרונים הרפרטואריים ניסו להתגונן מפני תופעה זו , שכרסמה במכירותיהם , בכמה דרכים : גם הם חיפשו הצגות שהצליחו בחו"ל , הם צמצמו את מספר ההצגות מהקלאסיקה העולמית והנמיכו את רמת הרפרטואר שלהם והעדיפו קומדיות בעלות ערך בידורי ; הם עברו לשיטות מכירה חדשות – העמידו כרטיסים מוזלים לרשות ועדי עובדים ; הנהיגו שיטות של כרטיסי מנוי שכללו הטבות שונות לבעליהם ; השתמשו בטכניקות שיווק אגרסיביות של "טלמרקטינג ; " וכעבור זמן גם גילו שלמחזות מקוריים , המשקפים בעיות מההווי העכשווי , יש ביקוש רב יותר מאשר למחזות קלאסיים ואפילו מודרניים מתורגמים . התוצאה היתה גידול בולט ביותר במספר המחזות המקוריים המוצגים בתיאטרונים הממוסדים . אם תחילה ראו בהצגת מחזה מקורי "תרומה , " לפעמים מאונס , לתרבות המקומית , במרוצת הזמן התברר שמחזות מקוריים הם " קופתיים" הרבה יותר מן המחזות המתורגמים , ובוודאי קופתיים יותר מהקלאסיקה . באמצע שנות ה90– הגיע מספר המחזות המקוריים המוצגים בתיאטרונים הגדולים לכדי מחצית מהרפרטואר , וברוב המקרים היו אלה המחזות הפופולריים יותר , שזכו לקהל צופים רב יותר . התיאטרון המסחרי , כעבור שנייםשלושה עשורים של הצלחות מרעישות , נקלע גם הוא למשבר . שורה של הצגות שנכשלו הרתיעו רבים מהמשקיעים , ולאחרים לא נותר כסף להצגות חדשות . בשוליים המשיך התיאטרון המסחרי להתקיים גם בסוף המאה , אבל התופעה של הצגות ראווה עתירות השקעה ומשופעות בכוכבים של תיאטרוני אד הוק כמעט נעלמה לגמרי . התיאטרונים הרפרטואריים , שהצליחו , עם היעלמו של התיאטרון המסחרי , להגדיל את מספר צופיהם ( שהגיע במחצית שנות ה90– ל 1 , 500 , 000– צופים לשנה בקירוב , ( ממשיכים להיאבק על מעמדם שנפגע מצמצום הכנסותיהם ביחס להוצאותיהם ומן הקיצוץ בהקצבות הציבוריות של הממשלה ושל המוסדות העירוניים . הקולנוע בארץ פעל מן ההתחלה במסגרת של שוק חופשי ואת מצבם של מפיצי הסרטים הכתיב כמעט בלבדית הביקוש למוצריהם . מן הצד פעלה מאז ימי היישוב תעשיית סרטים קטנה של מה שקרוי בלשון העממית "סרטי קרן היסוד , " סרטים , דוקומנטריים בעיקרם , שביקשו להציג לפני ציבורים בארץ ובחו"ל את הישגי המפעל הציוני . רובם של סרטים אלה לא נועדו לשוק החופשי ורק לעתים רחוקות הוצגו אחדים מהם כתוספת להקרנות מסחריות . בתקופת המדינה עבר ייצורם של הסרטים האלה , שהם בעיקרם סרטי הסברה , למנהל ההסברה על גלגוליו השונים . הטלוויזיה יצרה שוק קטן לסרטים האלה , אבל כמעט בשום מקרה הם לא חדרו לשוק החופשי . הרוב המכריע של הסרטים המוצגים בארץ מיובא ממעצמות הקולנוע הגדולות בחו"ל . סרט קולנוע ישראלי , להוציא מעטים שזכו להצלחה קופתית גדולה , אינו מושך המונים לבתי הקולנוע . וגם הוא תלוי במידה לא מעטה בשוק של הטלוויזיה . שוק הקולנוע – וזו תופעה עולמית כללית – נמצא בירידה מאז עלייתה של הטלוויזיה וריבוי הערוצים המקומיים וערוצי חו"ל העומדים לרשות צופיה . מספר בתי הקולנוע המציגים בארץ נמצא בירידה מתמדת . בין שנת 1970 לשנת 1990 הוא ירד מ262– ל153– למרות הנטייה שבלטה בערים הגדולות לחלק את האולמות הגדולים לאולמות קטנים אחדים . הירידה במספר המושבים בקולנוע היתה אף בולטת יותר באותן שנים , מ 182 , 000– ל . 88 , 000– במחקר המקיף ביותר של חשיפת הציבור לפעילויות התרבות השונות נמצא כי בין שנת 1970 לשנת 1990 היתה ירידה במספרם של אלה שציינו כי במשך השנה צפו לפחות בהצגת קולנוע אחת מ 79 % – ל . 61 % – ( ירידה דומה , מ 64 % – ל , 49 % – היתה במספר אלה שציינו כי ראו במרוצת השנה לפחות הצגת תיאטרון אחת . ( לעומת זאת , לא היתה ירידה במספר הנחשפים לרדיו , לטלוויזיה וגם לעיתונות היומית , ומספרם באותה תקופה עלה על 90 % מן הנשאלים . במספרם של אלה שקראו לפחות ספר אחד במרוצת השנה לא היתה באותן עשרים שנה אלא ירידה באחוז אחד , מ 78 % – ל . 77 % – אבל לכל התוצאות האלה צריך להתייחס במידה מסוימת של ספקנות . במשאלים כאלה נוטים הנשאלים בדרך כלל "לייפות" את הפרופיל התרבותי שלהם , בהתאם למה שנחשב לנורמה הולמת במערכת החברתית–התרבותית שלהם . בהשוואה למדינות אחרות בעלות דרגת התפתחות כלכלית– מאמץ מרוכז להגברת תפוצתם של ספרים נעשה באמצעות " שבוע הספר" השנתי . בתמונה : דוכני שבוע הספר שנערך בגני התערוכה בתל-אביב בשנת 2005

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא