תרבות חילונית בישראל

עמוד:257

תרבות חילונית בישראל דוד שחם במרוצת יותר מחמישים שנות קיומה של מדינת ישראל עברה צריכת התרבות בה שורה של שינויים מופלגים . כל צריכת תרבות היא קודם כול פעילות של בני אדם רבים המבטאים את הצורך בחוויה רוחנית או את הרצון להתבדר , להימצא זמן מה בסביבה אחרת מן הסביבה השגרתית של דאגת הקיום היומיומית . אבל גם מתוך הנחה זו , צריך לתת את הדעת על היבטים אחרים , חברתיים , קולקטיביים , של צריכת התרבות . במחצית הראשונה של המאה ה , 20– בשנים שלפני הקמתה של מדינת ישראל , היה בצריכת התרבות בארץ גם – ולפעמים בעיקר – משום אמצעי לביטוי הכלל , האני הקולקטיבי של הציבור בממדו החברתי–הלאומי , ביטוי להוויה החילונית החדשה הנוצרת בארץ , למאבקים ליצירת חברה חדשה ותרבות עברית חדשה שיבטאו את הקיום הלאומי המתחדש של העם השב למולדתו ההיסטורית ובונה לעצמו עתיד שיש בו גם התקשרות מחודשת על בסיס חדש עם עברו הרחוק . במרוצת שנות קיומה של מדינת ישראל הוסט הדגש בצריכת התרבות כמעט לחלוטין אל ביטוי הפרט , היחיד , כאדם שהתרבות על כל גילוייה , או בחלקיה , חשובה לו ; לפעמים כאמצעי לסיפוק צורך אישי ולביטוי זהות , שהיא גם קבוצתית אבל לרוב בעיקר אישית , ולפעמים רק כאמצעי לבילוי שעות הפנאי . צריכת התרבות ( בהבדל מיצירתה , שאינה עניין לכאן והיא באה לידי ביטוי במדורים אחרים ) נעשתה יותר ויותר להיבט של תרבות הפנאי . אמנם תמיד היה בה צד של תרבות הפנאי , אבל בתקופה הפורמטיבית של היישוב , כאשר החברה היתה בתהליך של התהוות ושל גיבוש , חיפשו בה , לפחות מבחינת אופן הצגתה לציבור , וקרוב לוודאי גם מבחינת הרגשתו של הרוב , גם את הצד החברתי–הלאומי , הצד של ה"ביחד , " הצד שמקובל לקרוא לו הצד של ה"אנחנו , " של ה"שלנו . " כעת תופס ה"אני" יותר ויותר את מקומו של ה"אנחנו" ו"שלי" את מקום ה"שלנו , " אף שבשגרת הלשון ממשיכים לדבר על "שלנו" בדברים רבים השייכים לארץ זו . מן הסתם יש כאן ביטוי לכך , שלמרות תחושות הניכור והזרות שעדיין חשים חלקים גדולים של האוכלוסייה , תחושות אופייניות לחברות מהגרים , עדיין חזקה בארץ הזהות בין האני הפרטי לאני הקולקטיבי . תרבות כחובה פטריוטית בשנותיה הראשונות של המדינה עדיין היו רבים , שנותרו מן היישוב שהיה קיים לפני הקמתה , שראו בצריכת התרבות הנוצרת בארץ – גם בתחומי היצירה וגם בתחומי הביצוע – מעין "חובה פטריוטית , " כמעט באותה רמה שצריכת "תוצרת הארץ" נחשבה למילוי חובה לאומית . בתחום צריכת המוצרים והשירותים עדיין נעשים לפעמים מאמצי עידוד ל"צריכת כחול–לבן , " אבל הדגש כאן הוא יותר ביתרונות כלכליים שיצמחו לכלל ופחות בהזדהות עם הכלל ועם מטרותיו . השינויים בהרגלי צריכת התרבות מתקופת היישוב לתקופת המדינה לא היו מיידיים . מצבה של צריכת התרבות בשנותיה רחב של מפעלי תרבות , שקיבלו תמיכה ציבורית מסוימת אבל התבססו בעיקר על צריכתם בידי הציבור . הקמת המדינה , וגלי ההגירה של עולים חדשים שהיו זרים לתרבות הזאת , אמנם חיזקו את החישוקים המוסדיים שהחזיקו את הפעילות הזאת והעמידו לרשותה אמצעים כספיים ומנגנוני עידוד שהיא לא ידעה בעבר , אבל הם הביאו לשינויים מרחיקי לכת בתכניה , באופייה ובציבורי הזיקה שלה . לקריאה נוספת : תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל – בנייתה של תרבות עברית , מוסד ביאליק , ירושלים , תשנ"ט . ( 1999 ) גרץ , נורית , ( עורכת , ( נקודות תצפית – תרבות וחברה בארץ ישראל , תל–אביב , תשמ"ח . ( 1988 ) כץ , אליהוא ומ' גורביץ , תרבות הפנאי בארץ ישראל , תל–אביב , תשל"ד . ( 1974 ) בית קפה תל-אביבי בשנת . 1949 למרות תחושת הניכור והזרות עדיין מרגישים חלקים גדולים של האוכלוסייה את תחושת ה"ביחד , " הזהות בין האני הפרטי לאני הקולקטיבי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא