המשכיות ושינוי בחברה הישראלית: המבחן של כור ההיתוך

עמוד:235

מהתפתחותן של כמה וכמה מגמות מרכזיות שלא היו ברוח החזון של האבות המייסדים . כך , בהשוואה למציאות של שנות ה , 50– החברה הישראלית נעשתה ריכוזית פחות מבחינת העוצמה של המשטר הפוליטי וליברלית ודמוקרטית יותר . אחד הביטויים החשובים לכך הוא התרחבות מעגלי ההשפעה של החברה האזרחית . חשוב בעיקר לנושא הנדון כאן הוא שהחברה הישראלית נעשתה פלורליסטית יותר מבחינה תרבותית ופתוחה יותר להשפעות מבפנים ומבחוץ , אך בה בעת היא נעשתה גם "לאומית–יהודית" יותר – יש שיאמרו לאומנית יותר – תהליך שבו מילאו המזרחים תפקיד לא מבוטל . יתר על כן , חוסנה של הזהות הקולקטיבית שהתגבשה בתקופת היישוב וכוחן של האליטות שעיצבו אותה התערערו במידה ניכרת , על רקע הצלחתם של כוחות חדשים , שהתגבשו במהלך הזמן ומילאו תפקיד מרכזי בתהליך המתהווה של עיצוב החברה הישראלית מחדש . ואולם דווקא צמיחתם של כוחות מעין אלה , שחלק מהם נוצרו בקרב קבוצות שהשתייכו בעבר הלא רחוק לפריפריה של החברה הישראלית , דוגמת המזרחים והדתיים , ולאחרונה אף עולי חבר המדינות העצמאיות , עשויה להעיד על הצלחתם המרשימה של עקרונות ההטמעה וכור ההיתוך , אף שהרעיונות שהם מייצגים אינם תואמים את המטרות של האליטות הוותיקות . וכבר ציינו אבות הסוציולוגיה , כמו ספנסר 3 ובר , את התוצאות הלא צפויות של כוונות ואידיאות בהיסטוריה של חברות אנושיות . ברוח זו , ייתכן שהאבות המייסדים של החברה הישראלית לא היו מודעים לאפשרות של תהליך דיאלקטי , דהיינו , שדווקא ההצלחות במימוש רעיונות כור ההיתוך וההטמעה יגרמו שהמציאות החברתית שנוצרה במהלך השנים תהיה בהכרח שונה מדמות החברה שאותה שאפו לבנות על פי " החזון הציוני " ומורכבת יותר ממנה . דווקא ההצלחות של הנהגת המדינה בשנים הראשונות של העצמאות המדינית במימוש מטרות–העל של הציונות , ובכלל זה עלייה וקליטה , יצרו את הבסיס שממנו צמחו כוחות חדשים – חברתיים , פוליטיים ותרבותיים – שקראו תיגר על הזהות הקולקטיבית שהתגבשה בתקופת היישוב ויצקו לתוכה תכנים חדשים . בהקשר הזה חשוב לזכור כי כבר בשנים הראשונות להקמת המדינה נעשה ברור יותר ויותר כי הניסיון להמשיך וליישם את דגם " החברה הטובה " שנוצר בתקופת היישוב , ובייחוד בכל הנוגע למחויבותם של אזרחי המדינה היהודיים למטרות הקולקטיביות על בסיס של פעילות התנדבותית , לנכונות להסתפקות במועט ולשוויון חברתי – ניסיון זה נתקל בקשיים מרובים לא רק בגלל הרקע התרבותי והאידיאולוגי של העולים החדשים ( שכונו " אבק אדם (" והעדרו של " החזון הציוני " בקרב רבים מהם , אלא גם , ואולי בעיקר , משום שהישראלים הוותיקים עצמם , שהיו אמורים להיות נושאי הדגל של הרעיון ולשמש מודל לחיקוי , לא נענו לאתגר . יתר על כן , ככל שגברו תהליכי הביורוקרטיזציה , הדיפרנציאציה והמודרניזציה של החברה הישראלית , כן גדל המרחק בין הדגם המעין–אוטופי של תקופת היישוב לבין המציאות החברתית שנוצרה בתקופת המדינה . עם כל זאת אי אפשר להתעלם מכך שבד בבד עם התחזקותם של המאבקים והמתחים הבין–קבוצתיים התחזקו והלכו גם היסודות המשותפים לקבוצות השונות שמהן מורכב הפסיפס הישראלי–היהודי . ( האזרחים הערביים של מדינת ישראל נתפסים בעיני קבוצת הרוב היהודית כקבוצת מיעוט זרה ועוינת הנמצאת מחוץ לגבולות של הקולקטיב היהודי ושאין לה בסיס לגיטימי להתערבות והשפעה על גורלו ועל הנעשה בתוכו ( . הביטוי העיקרי למגמה זו של התחזקות היסודות המשותפים הוא בהתגבשותה של הזהות הלאומית היהודית–הישראלית , שעם נושאי הדגל שלה , ולא במקרה , נמנים דווקא יוצאי ארצות המזרח . לפחות במובן המרכזי הזה , נראה שרעיון כור ההיתוך נחל הצלחה רבה . וגם אם קרוב לוודאי שהאבות המייסדים לא היו מאושרים מכל תכניה של הזהות שהוא יצר , הם היו מברכים מן הסתם על הקונסנזוס הרחב שנוצר סביב הבסיס היהודיהישראלי שלה . לקריאה נוספת : שלמה דשן , "שורשים היסטוריים והווה ישראלי בדתיות של יהדות המזרח , " בתוך : ש"ס : היבטים תרבותיים ורעיוניים , ערך אבי רביצקי , תל–אביב , 2006 עמ' . 40-15 דבורה הכהן , "מדיניות ישוב העלייה בעשור הראשון למדינה , הנסיונות להגבלת העלייה וגורלם , " בתוך : קיבוץ גלויות : עלייה לארץ ישראל – מיתוס ומציאות , ערכה דבורה הכהן , ירושלים , 1998 עמ' . 316-285 המגמות שהיו חלק בלתי נפרד בעקרון ההטמעה נקשרו בקשיי הסתגלות פיזיים כלכליים וחברתיים ובפגיעה בדימוי העצמי של עולים מארצות המזרח וצאצאיהם . בתמונה משנת : 1973 הפגנה של "הפנתרים השחורים" בתל-אביב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא