מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני – מבוא

עמוד:214

המודרניזציה והחילון לא הושלם בדרך שיהודים דתיים ויהודים חילוניים יוכלו לחיות , לבנות וליצור ללא זיקה לסמכות שהם לא בחרו בה , ושהמדינה תבטיח לא רק חופש דת , אלא גם חופש מדת , וששום קומבינציה פוליטית לא תוכל למנוע את מימושן של זכויות יסוד לכל איש , ובייחוד – לכל אישה , בישראל . הקושי בהתמודדות עם אתגרים אלה נובע לא רק ממשקעיה של המורשת הדתית , אלא גם מאותה שותפות פוליטית עמוקה בין מנהיגות הרוב החילוני לראשי הציבור הדתי–הלאומי והחרדי . שותפות זו הוכיחה את עוצמתה בפרשת הכשלתה של קבלת חוקה למדינה הצעירה סמוך להקמתה . הסוכנות היהודית , כנציגתו המוכרת של העם היהודי , קיבלה עליה ליישם את ההתניות שהיו כלולות בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר , 1947 ובהן הדרישות המפורשות להבטיח , במדינה שתקום , שוויון זכויות מלא לכל תושביה וחופש מצפון ודת , וכן לחוקק חוקה . תביעות אלה נכללו בהכרזה על הקמת המדינה , היא מגילת העצמאות . בהתאם להחלטת האו"ם , התקיימו ב1949– הבחירות ל"האספה המכוננת" שנועדה לחוקק את החוקה ( רק בדיעבד הוסב שמה ל"הכנסת הראשונה . ( " החרדיים לא אבו לשמוע על אפשרות של חוקה דמוקרטית , בהיותה חילונית במהותה , והודיעו כי יסכימו רק לחוקה שתהיה "חוקת התורה . " הציונים הדתיים תמכו , ערב הקמת המדינה , ברעיון של חוקה מתוך תקווה כי חוקה כזאת תבטיח לא רק את חופש הפולחן של הציבור הדתי , אלא גם את "הפרהסיה היהודית" של המדינה ; ואולם , משעה שהוברר להם כי לא יימצא רוב לתמיכה בעמדתם , חברו גם הם לחרדיים בהתנגדות גורפת לחוקה . כאן היתה עדות חותכת לחוסר יכולתם ולחוסר רצונם של רוב הדתיים והחרדיים להפנים את ערכי הדמוקרטיה , לקבל את דינו של רוב ( אף שהוא מתחשב במיעוט , ( ולהתנזר מהדחף לנצל את כוחם כדי לכפות על החברה החילונית הסדרים דתיים כפויים . הם מצאו להם בעל ברית חזק , תקיף ובעל יכולת הכרעה : דוד בן–גוריון . הוא שלל בתוקף את רעיון החוקה – לא רק , ואף לא בעיקר , מתוך רצונו להניח יסודות איתנים לבריתו עם המחנה הדתי , אלא מתוך רצונו העז להשאיר דלת פתוחה לשינוי שיטת הבחירות לשיטה רובית–אזורית . יריביו של בן–גוריון , מימין ומשמאל , האשימו אותו שהוא דחה את רעיון החוקה גם משום שלא רצה להטיל על שלטונו מגבלות חוקתיות . על רקע כל אלה נקל להבין את תבנית הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה , המלווה את חיי החברה הישראלית מיום הקמת המדינה . חוקרים שונים כבר הפריכו את המיתוס המקובל שלפיו הסדר הסטטוס קוו התבסס על אותו מכתב ידוע ל"אגודת ישראל" מ 19 . 6 . 1947– שחתמו עליו בן–גוריון , הרב פישמן ויצחק גרינבוים ושנועד למנוע הופעה נפרדת של החרדיים לפני ועדת החקירה של האו"ם , והם דוחים את ראשית הסדר הסטטוס קוו למועד מאוחר יותר ( ר' ערך סטטוס קוו בענייני דת במדור זה . ( ברמה המשפטית הם צודקים , אבל הקונספט של הסטטוס קוו הלך והתגבש , בתהליך שתואר כאן , במהלך עשרות שנים . לכן לא מקרה הוא שהשימוש המוקדם במונח הזה נעשה בידי זרח ורהפטיג , ממנהיגי "הפועל המזרחי . " בתזכיר שהגיש בראשית אוקטובר 1947 כתב כי הבעיות הדתיות הכי חשובות הן השבת , תחיקת המשפחה והמעמד האישי , ארגון הקהילות והרבנות , ו"מתקבל על הדעת שבכל העניינים האלה תהיה הבטחת ה'סטטוס קוו' הפתרון הרצוי . " מתברר כי שורשי ההסכמות בין הציונים הדתיים לבין הרוב החילוני בהנהגה הציונית מגיעים עד לקונגרסים הראשונים . התמודדויות שנויות במחלוקת עם אתגרים בעשורים הראשונים שלאחר הקמתה התמודדה מדינת ישראל עם שורה של אתגרים , מורכבים וקשים לפי כל אמת מידה : מלחמת עצמאות עקובה מדם , שהסתיימה בניצחון , אך הותירה את ישראל לכודה במלכודת של יחסי איבה עם העולם הסובב אותה ; קליטת עלייה המונית , הן של שרידי ההשמדה הנאצית והן של יהודי ארצות האיסלאם , שבתוך שנתיים כמעט הכפילה את מספר תושביה היהודיים של המדינה והציבה לפניה אתגרים מורכבים בתחומי החינוך והתרבות ; אספקת צרכיה של אוכלוסייה הנתונה בגידול מואץ , באמצעות כלכלה שאינה מסוגלת לגדול ולצמוח בקצב דומה ; מיעוט ערבי–פלסטיני ניכר , הלום מפלת 1948 ואסון הפליטות , שמגילת העצמאות של ישראל הבטיחה לו שוויון זכויות מלא , אך היא המירה אותו בממשל צבאי ; ולא בשורה אחרונה – שש מלחמות נוספות , שלבד ממחיר הדמים הכבד , הטילו על החברה ועל המשק נטל עצום ; ועוד כהנה וכהנה . דרכי ההתמודדות עם אתגרים אלה , שאת התוואי שלהן התוו , יותר מכול , דוד בן–גוריון ומפלגתו , מפא"י , היו ועודן שנויות במחלוקת לאומית , הן מימין והן משמאל , לעתים חריפה וקשה . כנגד הישגים מרשימים , כמעט בכל תחומי החיים , לא מהססים המבקרים להצביע על חולשות ומחדלים . אחד מהם – ולא אחרון בחשיבותו – הוא חסרונה של חוקה דמוקרטית , שתניח בסיס אחר למעמד הדת במדינה , ותבטיח לא רק חופש דת , אלא גם חופש מן הדת . חוקי היסוד שנחקקו במהלך השנים , האמורים לשמש נדבכים בחוקה עתידית , ובייחוד חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , תיקנו במידת מה את המעוות , אך אין בהם תשובה מלאה לצרכיה של חברה מודרנית , דמוקרטית , חופשית ופתוחה . רבים ממי שלא הרפו מהתביעה לחקיקת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא