|
|
עמוד:179
התקבלו למוסדות החינוך הגבוה ללא הגבלה , ועד שנת 1927 כבר היו היהודים כ 14 % – מכל הסטודנטים הלומדים בהם . בשנה האקדמית של 1935-1934 היו היהודים 18 % מאוכלוסיית הסטודנטים הלומדים לתואר שני ושלישי , אף ששיעורם באוכלוסייה הכללית היה נמוך מ . 2 % – ומאחר שהאינטליגנציה הרוסית ועובדי המדינה מלפני המהפכה היו בחזקת חשודים מבחינה פוליטית בעיני הבולשביקים , ורבים מהם היגרו לחו"ל או מצאו את מותם במלחמת האזרחים , היתה הארץ זקוקה נואשות ל"קאדרים משכילים" לניהול המדינה החדשה . גם לפני המהפכה היה שיעור יודעי קרוא וכתוב בקרב היהודים גבוה מזה שבאוכלוסייה הכללית , והם בהחלט לא היו ממצדדי המשטר הצארי , ולפיכך הם נעשו למועמדים טבעיים למילוי החלל המנהלי שנפער עם שינוי המשטר . לאחר ה"נסיגה" מן "המדיניות הכלכלית החדשה" המכונה נא"פ , שהוכרזה בשנת 1923 ואפשרה קיום משק קפיטליסטי של יוזמה פרטית מצומצמת בצד המשק הסוציאליסטי המולאם , וכאשר יצא יוסיף סטאלין כמנצח מן המאבק הפנים–מפלגתי , השיקה ברית המועצות תוכנית תיעוש שאפתנית ביותר , שפורטה ב"תוכניות חומש . " משנת 1928 ואילך אולצו מיליוני איכרים לעזוב את חוותיהם שעברו תהליך של קולקטיביזציה ונהיו לפרולטרים שהיו דרושים אז לתעשייה . יהודים זרמו אף הם מן ה"שטעטלאך" אל הערים , הן אלה שבתחום המושב והן אלה שמחוצה לו , שהיו סגורות בפניהם לפני המהפכה , כגון מוסקבה ולנינגרד . בו בזמן ניסו אנשי "הסקציות היהודיות" של המפלגה הקומוניסטית ( היבסקציה ) לחולל מהפכה ברחוב היהודי ולהביא לתמורה באופייה של היהדות הסובייטית . למערכה הזאת היו פן הרסני ופן בונה כאחד . מצד אחד , ביעור כל שרידי המסורת והדת היהודיות והוקעתן כנחשלות , כמנוגדות ל C דמה וכבלתי הולמות חברה ששולטת בה הדיקטטורה של הפרולטריון . פירוש הדבר היה סגירת בתי כנסת , איסור החינוך הדתי , פירוק הקהילות וכליאתם או הגלייתם של רבנים , או , במקרה הטוב , הפנייתם לעבודה "יצרנית . " ספרים וחוברות התוקפים את הדת היהודית פורסמו ביידיש , ברוסית ובשפות אחרות . אפילו התיאטרון גויס להעלאת מחזות שתיארו את המנהגים הדתיים באור שלילי ביותר . נערכו "משפטי ראווה" למסורות דתיות כגון שמירה על הכשרות , ומוסדות , מנהגים ואנשים דתיים הושמו ללעג ולקלס . הישיבה , ה"חדר" וברית המילה "הועמדו לדין . " הקומוניסטים היהודיים , ששאלו מן הרפרטואר האנרכיסטי , ארגנו ריקודים , תהלוכות לפידים והופעות בידור של ליצנים ביום כיפור , ולא אחת הגישו במופגן ארוחות חינם במהלך הצום . אורגנו אספות עם שבמהלכן תבע "הפרולטריון הבריא" להמיר את בתי הכנסת למועדוני פועלים , ופקידי ממשל אוהדים מילאו תביעה זו בדקדקנות . בשנים 1923-1922 נסגרו יותר מאלף "חדרים" ואת מספר בתי הכנסת שנסגרו בשנות ה20– אומדים ב650– בקירוב . העברית נחשבה לשפתם של "אויבי המעמד" ( כלי–קודש , משכילים בורגנים , ציונים ) והיידיש הוכתרה לשונם של אותם יהודים סובייטיים שלא הטמיעו ( עדיין ) את השפה הרוסית או שפות אחרות . העברית היתה ללשון היחידה בברית המועצות שנאסר על הוראתה הגלויה , וכל הפרסומים בשפה הזאת הופסקו עד שלהי שנות ה . 20– מקצת היהודים הקומוניסטיים סברו אמנם כי מאחר שההתבוללות בלתי נמנעת וכל העמים יאבדו את צביונם האתני מהפכת 1917 הסירה את ההגבלות והאיסורים שהצרו את צעדי היהודים . נפתחו לפניהם הזדמנויות רבות בתחומי החינוך והמנהל הציבורי . בתמונה : שער העיתון "מכבי" שהופיע בעברית בשנת 1918 והוקדש בעיקר לחינוך גופני . כעבור שנים אחדות כבר נחשבה העברית ללשונם של "אויבי מעמד הפועלים" והיידיש הוכתרה כלשונם של היהודים הסובייטיים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|