|
|
עמוד:154
בכמה מקרים הפגינה ההנהגה היהודית הסתייגות מן הציונות . כך היה במצרים , ששם התגוררה אליטה עשירה וקוסמופוליטית של יהודים בעיקר ממוצא ספרדי , שראתה בציונות גורם החותר תחת מעמדם הבטוח של יהודים בחברה המצרית , בייחוד בזמן שבו מתחזק הרגש הלאומי ובחוגי המוסלמים גוברת ההתנגדות לציונות . מוצאם של יהודי מצרים היה מגוון ; היו בהם בני משפחות מקומיות שחיו במדינה זה זמן רב , אנשים שהיגרו למצרים ממקומות אחרים במזרח התיכון , וגם יהודים ממוצא אשכנזי . כמחציתם החזיקו באזרחות זרה , ששיקפה את ארץ מוצאם או את פעילותם המסחרית הנוכחית . הם דיברו וקראו על פי רוב בשפות אירופיות , והיכרותם עם הערבית המקומית היתה מוגבלת לשימוש לצורכי היומיום בלבד . כמה מהאשכנזים היו פעילים במסגרת תנועה קומוניסטית קטנה אך גדלה והולכת , ואפילו נמנו עם מנהיגיה ; בשלהי שנות ה40– הוציאה הממשלה את התנועה הזאת אל מחוץ לחוק . פעיליה הביעו התנגדות עקרונית לציונות , אך הדימוי שרווח בציבור קישר לעתים קרובות בין שתי התנועות . גם הציונות הונהגה תחילה בידי יהודים ממוצא אירופי , אך כעבור זמן החלה למשוך צעירים ממוצא מזרח–תיכוני שנמנו עם המעמד הבינוני הנמוך . נודע לה תפקיד בעידוד מעורבות גדולה יותר של נשים בחינוך ובפעילויות של בני נוער במגזר הזה של האוכלוסייה . האוכלוסייה המצרית כללה גם קהילה של יהודים קראים , שמספרם הגיע אחרי המלחמה לכדי 4 , 000 נפש . הם סיגלו לעצמם את אורח החיים הערבי–המצרי יותר מהיהודים מן הזרם הרבני , שעמם שמרו על יחסים קורקטיים אך מרוחקים , אך בעיני הרוב באוכלוסייה הם נתפסו בכל אופן כמשתייכים לציבור היהודי . יהודי סודאן , קרוב לאלף נפש , היו גם הם נתונים לשלטון בריטי בסוף מלחמת העולם השנייה . הקהילה היתה בת 50 שנה לערך וקיימה קשר הדוק עם יהדות מצרים . ב1945– כבר עמדו בראשה אנשים שנולדו בסודאן ודיברו ערבית , ורבים גם קראו וכתבו בשפה הזאת . הם דיברו גם אנגלית והיו מודעים מאוד – ומקושרים היטב – להתרחשויות מחוץ למדינה , הודות לפעילויותיהם המסחריות והמקצועיות , ובכללן כהונה במשרות חשובות בשירות המדינה . קשריהם עם העולם היהודי מצאו ביטוי בסניף המקומי של בני ברית , שהיה קשור לארגון הזה במצרים , ארגון שהיה ביכולתו לפעול למען הקהילה המקומית בלי להיחשב לציוני . כמו כן פעל בסודאן מועדון ספורט שהיה מזוהה רשמית עם תנועת מכבי העולמית . כמו בקהילה היהודית בלוב , גם כאן הוא שימש מועדון חברתי של בני המעמד הבינוני יותר מששימש מוקד של פעילות ציונית . בעיראק היתה הנהגה אמידה בולטת , שקיימה קשרים ממושכים עם הממשלה וקבעה מה שנחשב ל"אופציה עיראקית . " ב1948– עדיין כיהן אחד ממנהיגי הקהילה , עזרא מנחם דניאל , כחבר בבית המחוקקים העיראקי . אבל גם מחוץ לרמת האליטה אפשרה עיראק את האינטגרציה המלאה ביותר של יהודים , כאזרחים , בחיי החינוך והתרבות של מדינה הנתונה בתהליך מודרניזציה . בין השאר מדובר ביצירתיות ספרותית יהודית בשפה הערבית ( ר' תרבות וספרות יהודית–ערבית חילונית במדור ספרויות ואמנויות . ( אנואר שאול היה הסופר העיראקי הראשון שכתב סיפורים קצרים מודרניים . ובכל זאת , חיזוקם של הרגשות הלאומיים בחברה העיראקית יחד עם העימות בפלשתינה שהשפעתו גברה והלכה בעיראק , הביאו יהודים רבים , בייחוד אלה שמחוץ לחוגי האליטה , לאמץ להם השקפות אחרות על עתידם . בין ההשקפות האלה היו גם הציונות וגם הקומוניזם . חרף הניגוד האידיאולוגי בין הכיוונים הללו סיפקו שניהם מסגרת פעולה שבה היו צעירים בני המעמד הבינוני , או אלה השואפים להגיע למעמד הזה , יכולים למצוא ביטוי אישי עצמאי , וגם נשים צעירות יכלו ליטול חלק בפעילות שמחוץ לחוג המשפחה . ב1945– היו בתורכיה כ 77 , 000– יהודים , ובכלל זה כמה מאות משפחות קראיות . תורכיה ראתה בעצמה על פי הגדרתה מדינה חילונית בהחלט , והיה בה גם יהודי אחד שכיהן בבית הנבחרים . החוק התורכי אסר חברות בגוף בינלאומי המפיץ רעיונות המנוגדים ללאומיות התורכית , אך לארגון כבני ברית הותר להמשיך לפעול . ב1948– מותנו כמה חוקים בעלי אוריינטציה חילונית , הותרה הוראת ערבית למטרות דתיות , וכך גם חינוך עברי ודתי פעיל יותר . הממשלה הכירה במעמדם הדתי של החכם–באשי ושל בית הדין הרבני . יהודים התארגנו לתמיכה בבתי כנסת ובצורות אחרות של פעילויות משותפות , אך ההתארגנות הציבורית הזאת היתה מחוץ למסגרת החוק הרשמי . עיתון יהודי ושמו שלום הוסיף להופיע , ועבר בהדרגה משימוש בלאדינו באותיות לטיניות לשימוש בתורכית מודרנית . בתקופה הזאת כבר התחנך הדור הצעיר בעיקר בתורכית וידיעותיו בלאדינו היו פוחתות והולכות . ב1949– היתה תורכיה למדינה הראשונה בעלת רוב מוסלמי גדול שהכירה במדינת ישראל . באיראן חיו בסוף שנות ה40– קרוב ל 100 , 000– יהודים . שושלת 5 הלווי טיפחה את הלאומיות האיראנית , ששורשיה בעבר הטרום–איסלאמי , ודיכאה את כוהני הדת השיעיים . אף שאידיאולוגיה זו שאבה מן הדימויים האריים , היו יהודים שמצאו בה את מקומם באמצעות דמותו התנ"כית של כורש . ליהודים היה נציג אחד בבית הנבחרים , שאותו בחרו בנפרד , בלי ליטול חלק בבחירות הכלליות . משלהי שנות ה40– ראה אור שבועון יהודי בפרסית מודרנית . באותה תקופה החלו לפעול באיראן ארגונים יהודיים מארצות הברית כמו הג'וינט
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|