|
|
עמוד:95
יתבוללו בסופו של דבר והשאלה היהודית תדעך ותיעלם , למעשה לא התגשמה . טרוצקי אף שקל אז את האפשרות , שלפחות כדי למנוע את חורבן יהדות אירופה , יש מקום לקיומה של טריטוריה בפלשתינה שאליה יוכלו היהודים להגר . במאמר שהתפרסם באותה שנה הודה כי המעיט בהערכת עוצמתה של התודעה היהודית , וכי ייתכן שהרצון היהודי לקהילה טריטוריאלית יצטרך , בטווח הארוך , לבוא על סיפוקו . ואולם גם בשלב הזה המשיך לדחות את האידיאולוגיה הציונית ונשאר עקבי בעמדתו שהפתרון לכל הבעיות הלאומיות טמון במסגרת הניצחון הסופי של "פדרציה סוציאליסטית . " בדיעבד , ובעזרת חוכמה שלאחר המעשה , קל לראות כי טרוצקי היה קורבן אינטלקטואלי ( ופיזי ) של הסתמכותו המוגזמת על האפשרויות הטמונות במורשת הנאורות הטוטלית–אוניברסלית . ואולם , גם אם היה רואה את התמוטטותה של ברית המועצות , ספק רב אם היה נוטש את אמונתו בחילוניות כמסגרת לקיום אנושי מודרני ( אם כי קרוב לוודאי היה נאלץ להשלים עם חוסר ההתאמה של הדגם המארקסיסטי של הסוציאליזם לצרכים אנושיים בסיסיים מסוימים . ( קשה , ואולי אף בלתי אפשרי , לראותו מאמץ את הציונות אפילו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה . ואולם אין זה מופרך כלל ועיקר להבחין במכנה משותף בינו לבין תיאודור הרצל , אשר האמין בעתיד חילוני ליהודים כעם : למעשה , לטרוצקי ולהרצל , כחילונים ומודרניים , היה מן המשותף יותר משהיה מוכן כל אחד מהם להודות בו . מכתבי טרוצקי : London , 1962 . The Permanent Revolution and Results and Prospects , . The Revolution Betrayed , New York , 1937 . My Life , New York , 1960 . Literature and Revolution , Ann Arbor , 1960 . The History of the Russian Revolution , London , 1965 לקריאה נוספת : Boston , 1955 . Bertram D . Wolfe , Three Who Made a Revolution , Leon Trotsky , Oxford , 1978 . Baruch Knei-Paz , The Social and Political Thought of Irving Howe , Trotsky , Penguin , 1979 . 1963 . Unarmed , The Prophet Outcast , London , 1954 , 1959 , Isaac Deutscher , The Prophet Armed , The Prophet ליאון פויכטוונגר והטרילוגיה יוספוס סנדרה גולדשטיין בספרה פריז , צרפת ( 1940 ) כתבה גרטרוד סטיין כי במאה ה20– סופרים זקוקים לשתי מדינות , זו שהם שייכים אליה וזו שבה הם חיים , שכן חיים יצירתיים תלויים בריחוק ובניתוק הקיימים רק במקום זר . המינגוויי , ג'יימס ג'ויס , הנרי מילר ורבים מבני דורם המודרניסטים ראו אף הם בגלות תנאי הכרחי לאינדיווידואליזם וליצירתיות . רעיון הגלות כפריווילגיה ר B וח גם היום באחדות מן התיאוריות הפוסט–מודרניסטיות והרבתרבותיות – גלות כמצב רצוי , בניגוד לתפיסת הגלות המסורתית שרווחה בהגות היהדות במשך אלפי שנים , או לתפיסת ' שלילת הגלות ' של הציונות . המקרה של הגולים הגרמניים בין השנים 1945-1933 שונה לחלוטין . לא היתה זו גלות מתוך רצון או בחירה , אלא גלות שנכפתה מלמעלה וכהרף עין הפקיעה מהם את העבר , את ההווה ואת העתיד ; גלות שהיתה מלווה בתחושה של הרס , חורבן ואובדן אישי וקולקטיבי . ליאון פויכטוונגר , ( 1958-1884 ) מן היוצרים הבולטים של רפובליקת ויימאר , היה אף הוא לגולה . הוא נולד בגרמניה למשפחה יהודית אדוקה וקיבל חינוך יהודי מסורתי . כמו רבים מבני דורו חש פויכטוונגר את עצמו כחלק בלתי נפרד מן התרבות הגרמנית . כל ימיו ניסה להתנתק מן המורשת של משפחתו בשל מה שנראה לו כאווירה דחוסה וכפייתית . אך כל ימיו עמדו דמויות של יהודים במרכז יצירתו . עם עליית הנאצים לשלטון מצא מקלט תחילה בצרפת ואחר כך עבר לארצות הברית . בתנאים המיוחדים של הגלות ונוכח קריסתה של הציוויליזציה נעשתה לו הכתיבה הספרותית מכשיר חשוב להבעה , והרומן ההיסטורי היה לכלי ביטוי רב–עוצמה . כוחו של הדמיון ההיסטורי אמור היה להפיח תקווה וללכד את השורות , והרי היו אלה רומנים חברתיים ריאליסטיים על זמנם שלהם . התפאורה והתלבושות שימשו מסכה דקורטיבית בלבד . פויכטוונגר היה אחד הסופרים הפוריים של הז'אנר ויצירותיו הרבות קבעו אמות מידה חדשות לסוגה הזאת . בגלות בפריז בין השנים 1939-1933 כתב פויכטוונגר בו זמנית שתי טרילוגיות הקשורות זו בזו : אולם המתנה , ( Der Wartesaal ) והמחזור יוספוס . ( Josephus ) הראשונה עוסקת בזהותו הגרמנית והאחרת – ביהדותו .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|