היינריך היינה

עמוד:85

היינריך היינה צבי טאובר הביוגרפיה של היינה , האדם והיוצר 13 . 12 . 1797 ) דיסלדורף 17 . 2 . 1856 – פריז , ( מורכבת מאוד ובעלת פנים רבות , שיש בהן אף המנוגדות אלו לאלו . היינה נולד יהודי , התחנך בילדותו בבית ספר יהודי דתי ואחר כך בבתי ספר ( יסודי ותיכון ) גרמניים כלליים . הוא היה סטודנט למשפטים , אשר הרבה ללמוד ספרות ופילוסופיה , והוכתר בתואר ד"ר למשפטים ביולי . 1825 באותה העת ממש , והוא בן , 27 המיר את דתו באורח רשמי לנצרות לותרנית , אף כי טען באופן נמרץ נגד המרת דת של יהודים , ומעולם , עד לסוף חייו , לא התכחש להווייתו היהודית . היינה נמנה עם שלושת המשוררים הגדולים של גרמניה , אך את רוב ימי חייו הבוגרים ( מאז מאי ( 1831 חי כגולה בפריז . הוא תמך בסוציאליזם סן–סימוניסטי , ברפובליקניזם רדיקלי ובקומוניזם , ואף היתה לו השפעה מסוימת ( בפריז , דצמבר – 1843 פברואר ( 1845 על התפתחותו האינטלקטואלית–הפוליטית של קארל מארקס . עם זאת מתח היינה ביקורת עקרונית נוקבת על אובדן חירות האדם והאמנויות היפות – על אובדן החיים האותנטיים – במסגרת חברתית אפשרית של משטר שוויוני גס . הניסיון להציב את אחד הצדדים האופייניים לחיי היינה ויצירתו כמהות , ולגזור ממנו את המאפיינים האחרים כתופעות , נדון לכישלון ; אי אפשר להבין את דמותו של היינה לאשורה רק על בסיס היותו יהודי או רק על בסיס היותו גרמני , רק על יסוד היותו משורר או רק על יסוד היותו , כדבריו , "לוחם חירות , " וכו . ' דמותו של היינה היא בין מתי–מעט אנשי רוח גרמניים דגולים – גתה , הגל , היינה ושופנהאואר – שפרידריך ניטשה הגדירם בספרו שקיעת האלילים : "מאורע אירופי , " "לא רק מאורע מקומי , לאומי . " במחצית הראשונה של שנות ה20– של המאה ה , 19– בעת היותו סטודנט בברלין , השתתף היינה השתתפות פעילה ב"אגודה לתרבות ולמדע של היהודים" r Cultur ) . ( und Wissenschaft der Juden Verein f בראשותם של המשפטןהפילוסוף ההגליאני אדוארד גנז וחוקר מדעי היהדות ליאופולד ( יום–טוב ליפמן ) צונץ . האגודה הזאת ביקשה , בין השאר , כדברי גנז , לסייע ב"הריסת המחיצות בין יהודים לנוצרים ובין העולם היהודי לעולם האירופי , " וכדברי חבר פעיל אחר באגודה , ידיד קרוב להיינה , מוזס מוזר , לפעול למען ביטול "היחסים הקלוקלים השוררים , מבחינה תרבותית , בין עמנו למדינה . " היינה לא הקדיש למטרות האלה את יצירתו הפיוטית , את הפרוזה שלו , את "תמונות המסע" המפורסמות שלו ואת כתיבתו העיתונאית ; הוא הקדיש כמה מחיבוריו להפצת התרבות הגרמנית בין הצרפתים ( האסכולה הרומנטית ולתולדות הדת והפילוסופיה בגרמניה משנות ה30– הראשונות ) ואת הפובליציסטיקה שלו להפצת התרבות ודעת ההוויה החברתית–המדינית של צרפת בין הגרמנים ( מאמרי עניינים צרפתיים משנות ה30– ומאמרי לוטציה משנות ה . ( 40– עם זאת ניכרים הווייתו היהודית ומסריה ההיסטוריים המיוחדים ברבות מיצירותיו . קשה לנתק את איבתו הנחרצת של היינה ללאומנות הגרמנית ממאבקו באנטישמיות , שהרי לא מעט מ 84 = י הלאומנות הגרמנית , שהתגבשה במחצית הראשונה של המאה ה19– בעת "מלחמות השחרור" נגד נפוליון ובשנות הריאקציה בעקבות תבוסתו , מהלו את עמדתם זו בארס אנטישמי . אמירתו המפורסמת של היינה – "במקום שבו שורפים ספרים , ישרפו גם אנשים בסופו של דבר" – מופיעה בטרגדיה שלו אלמנז ר ( 1821 ) בהקשר של רדיפת מוסלמים בדרום ספרד בתחילת המאה ה ; 16– הספרים הנשרפים שם הם ספרי הקוראן הקדוש , היינריך היינה , שנולד יהודי , המיר את דתו אך לא התכחש להווייתו היהודית עד סוף ימיו . היינה הוא דמות מורכבת שכל ניסיון לתארה על פי אחד ממאפייניה נדון לכישלון : לא רק יהודי , לא רק גרמני , לא רק משורר , לא רק לוחם חירות , כי אם יותר מכל אלה יחד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא