יחסי יהודים ולא יהודים בפולין

עמוד:59

ביהודים , נהג רובה לנצל אותם כמתווכים בין האצילים לבין הצמיתים והאיכרים המנוצלים . ואולם , בזמן שבארצות מערב אירופה ומרכזה התחוללו שינויים מהותיים , היתה הממלכה הפולנית–הליטאית שרויה בפיגור מתמיד ומחמיר , שנבע ממסע של התנערות מסובלנות דתית וממתחים הגוברים על רקע סוציאלי ואתני . לסטריאוטיפ השלילי של היהודי העירוני , בארץ שבה יותר מ 70 % – של האוכלוסייה הם עובדי אדמה , נוסף דימוי היהודי כעושה דברו של האדון ומלעיט באלכוהול את האיכר והצמית . לעתים נתפס היהודי כמקור כל הרע שבמצב הקיים , והדימוי הזה אומץ גם בחיבורים רבים של הספרות הפולנית היפה והעיונית במהלך המאה ה . 19– הידרדרות כוחה המרתיע של המדינה הביאה למרד הקוזאקים באוקראינה ב . 1648– הפרעות שפרעו אז הקוזאקים ביהודים , הידועות בשם גזירות ת"ח-ת"ט , היו פרשת דרכים בקורותיהם של יהודי פולין . אך גם לאחר מכן , עד המאה ה , 19– המשיכו יהודים לזרום מהחבלים הרוסיים אל תוך פולין עצמה , והגירה זו חיזקה את החיים היהודיים בארץ זו , אם כי הגבירה לעתים את הלכי הרוח האנטי–יהודיים . בשנים שבין 1772 ל1794– חולקה פולין בין המעצמות הסובבות אותה – רוסיה , פרוסיה ואוסטריה . אובדן עצמאותה של פולין נמשך כמאה ושלושים שנים , עד סוף מלחמת העולם הראשונה . מצבם של היהודים באזורים השונים ומערכת היחסים בינם לבין הלא יהודים שבסביבתם הושפעו במידה רבה ממדיניותם של הכובשים . בשלב הראשון של התפצלותה של פולין עברו חבלי ארץ שונים מיד ליד , ובפרקי הזמן הקצרים האלה הותרה ליהודים ישיבה מלאה בוורשה , שהיתה זמן מה בעליונות פרוסית ואחר כך עברה להגמוניה נפוליונית . בתחום " נסיכות ורשה" ניתן ליהודים שוויון זכויות מלא על פי הדגם הצרפתי , אך לפי אותו דגם עצמו באה גם תקנה שכונתה " התקנה המחפירה , " ודחתה בעשר שנים את הפעלתו של השוויון . עם תבוסתו של נפוליון לא נותר דבר משוויון זה . אחרי מפלת נפוליון עוצבו גבולות פולין מחדש ב " קונגרס וינה " ב . 1815– האזור הצפוני–מערבי של המדינה , שהיה מיושב באוכלוסייה יהודית קטנה יחסית , עבר לשליטה פרוסית . יותר מאשר באזורי הכיבוש האחרים נקבעו היחסים שבין היהודים לחברה הכללית בחבל זה על ידי התחיקה של הכובש . השלטון חתר לגרמניזציה של האוכלוסייה בכללה ומגמה זו חלה גם על היהודים . כתופעה ייחודית נפתחו בתי ספר כלליים לילדי יהודים , ובשנת 1833 פורסמה תקנה המקנה זכויות אזרח מלאות ליהודים בעלי רכוש , השולטים בשפה הגרמנית . לעומתם , שאר היהודים מפשוטי העם נחשבו רק ל " נסבלים " ובפניהם נסללה הדרך לאזרחות עירונית ולחברות בגילדות בלבד . באזור הזה זכו היהודים לקידום במישור התרבותי והקהילתי והושפעו מזרם ההשכלה ברוחו של מנדלסון , אף שהאוכלוסייה היהודית בפולין הגרמנית היתה רובה אורתודוקסית יותר מאשר בגרמניה עצמה . כמו כן נתחזק בעידן הזה המגע בין יהודים לפולנים במישור הכלכלי . כסוחרים קיימו היהודים קשר הן עם הכפריים והן עם אוכלוסיית הערים . התנגדות בולטת הועלתה אז רק לבעלות יהודית על פונדקים בכפר . מכל מקום , בשלב ההתחלתי , שבו ביקשו הפרוסים לבולל גם פולנים וגם יהודים , בלי להפלות באורח בולט את היהודים , שררו בדרך כלל יחסים תקינים בין היהודים לבין הפולנים . היחסים שובשו עם החמרת הקו של הכובש כלפי הפולנים אחרי ההתקוממות הפולנית ב , 1830– וביתר שאת הוחרפה האנטי–יהודיות של האוכלוסייה הפולנית לאחר שקיבלו יהודים זכויות מלאות באזור הפרוסי ב . 1848– כאשר הסתמנה בפני יהודים האפשרות לנוע לעומקן של פרוסיה וגרמניה , בחרו רבים לצאת לשם . הדבר בלט בייחוד אחרי מלחמת העולם הראשונה , כאשר רובו של האזור הזה הוחזר לפולין . הממלכה האוסטרית ההאבסבורגית , הרב–לאומית , גרפה שטחים גדולים מפולין ב1772– וביססה את שליטתה באזור הדרומי , גליציה . לפי ההערכה , ישבו בשנת 1828 בגליציה 218 , 000 יהודים . הם חיו בעוני מנוון באזור מפגר בהתפתחותו הכלכלית ולא היו מוכרים כמיעוט לאומי . באותה העת היתה נהוגה באוסטריה מגמה של סילוק העניים היהודיים מהארץ . " איגרת הסובלנות" של הקיסר יוזף השני , שהוצאה בשנים האצולה הפולנית ניצלה את היהודים כמתווכים בינה לבין הצמיתים והאיכרים המנוצלים . כשאלה התמרדו , בראשותו של בוגדן חמלניצקי ( בתמונה ) בשנת , 1648 הם נפרעו מהיהודים וטבחו / בהם . טבח זה ידוע בתולדותינו בשם גזירות ת"ח-ת"ט

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא