יחסים בין יהודים ללא יהודים בצפון אפריקה

עמוד:56

( ד ' ימה ) המוסלמית ב ' חסות ' האירופית . " והראיה : עוד לפני השלמת הכיבוש הקולוניאלי מצאו צרפת וארצות מערב אירופה האחרות ביהודי המגרב גורם מסייע לקידום האינטרסים שלהן בצפון אפריקה , אם במישרין ואם באמצעות ארגוני צדקה וחינוך יהודיים – דוגמת " כל ישראל חברים " ו " אגודת אחים " הבריטית ששימשו " סוכני " השפעה אירופית תוך כדי הפצת השפה הצרפתית או האנגלית בקרב היהודים . הדבר הזה היה לצנינים בעיני דעת הקהל המוסלמית , שלא שבעה נחת מהחדירה הנוצרית לאזור , והאשימה בכך את היהודים . הנה דוגמה לדרך שבה התגלגלו העניינים בתוניס כמה שנים לפני השלמת הכיבוש הצרפתי : בעקבות הוצאתו להורג של יהודי ב1856– באשמת גידוף דת האיסלאם שיגרה הקהילה היהודית ההמומה משלחת אל נפוליון השלישי וביקשה את הגנתו על רכושם וחייהם של הנתינים הלא מוסלמיים בתוניסיה . הקיסר הצרפתי , שחיפש כל עילה להעמיק את חדירתו למדינה הזאת , שהיתה שייכת מבחינה פורמלית לאימפריה העותמאנית , שיגר שייטת לתוניס ואיים לפשוט על העיר אם לא יבטל השליט המקומי את האפליה הדתית נגד הלא מוסלמים ולא יכריז מיד על חופש פולחן לכל הדתות . ואכן , כעבור שבועות אחדים , ב9– בספטמבר , 1857 נאלצה ממשלת תוניסיה לפרסם "אמנת יסוד" המכירה בשוויון זכויות לכל הנתינים ומודיעה על ביטול המסים ה"קאנוניים" שהוטלו באופן מסורתי על הלא מוסלמים , ובכללם מס הגולגולת ( ג'זיה ) שהונהג עוד בתקופתו של מוחמד . במרוקו זכור היטב ביקורו של משה מונטיפיורי , שהגיע בשנת 1864 לטנג ' יר על סיפונה של אונייה מלכותית לא כאדם פרטי , אלא כשליח של ממשלת בריטניה , שביקשה מממשלת מרוקו להיטיב את מעמד היהודים . את המנהיג היהודי הישיש קיבל ברוב פאר המלך מוחמד הרביעי , והוא הוציא לאחר מכן " ט ' היר " ( צו מלכותי ) מיוחד המבטיח יחס צודק כלפי היהודים בארצו . אמנם לא עבר זמן רב והט ' היר נשתכח , אך בעיני המשכילים המוסלמיים הצטיירה יוזמתו של מונטיפיורי כעדות נוספת ל " חוצפתם " של היהודים המבקשים את התערבותה של אירופה בענייניה הפנימיים של ארצם . התחושה הזאת של קנוניה יהודית–אירופית , שהתפשטה בקרב ההמונים , גרמה לכך , שמספר ההתקפות על הריכוזים היהודיים הלך וגדל ככל שהתקרב מועד כינונו של הפרוטקטוראט הצרפתי על מרוקו . לאור מצב העניינים הזה לא נותר ליהודים אלא לחפש את הגנתם אצל נציגי המעצמות , שהעניקו את חסותם הדיפלומטית למאות משפחות יהודיות ברחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון במחצית השנייה של המאה ה . 19– ה " ניתוק " מן החברה וההתקרבות הפיזית והפוליטית לאירופים הצטיירו בעיני היהודים כדרך היחידה להבטיח את עתידם ואת קיומם הפיזי . מכאן גם להיטותם לקבלת אזרחות צרפתית , ספרדית או איטלקית ( לאחר הכיבוש הקולוניאלי , ( וגם אי רתיעתם מפני החינוך האירופי , שחדר לצפון אפריקה למן שנות ה60– של המאה ה . 19– במרוקו למדו , ערב הכיבוש הצרפתי , 5 , 000 ילדים יהודיים במוסדות כי " ח . באלג'יריה היו כל הילדים היהודיים שבגיל בית הספר משולבים במערכת של חינוך חובה מאז שנת . 1881 אחוז היודעים קרוא וכתוב בשפות האירופיות בקרב היהודים היה גבוה לאין ערוך מזה שבשאר חלקי האוכלוסייה המוסלמית . אין ספק שההישג התרבותי הזה נתן ליהודים יתרון רב–משמעות לאחר כינונם של המשטרים הקולוניאליים ובו בזמן הוא גם סימן את מידת התרחקותם מחברת הרוב המוסלמית , מתרבותה וממאווייה הלאומיים , שהלכו והתגבשו ככל שגברה החדירה האירופית . מעמיקה מגמת הפירוד והניתוק ואכן , כמעט לא היו בקרב היהודים שותפים לתחושות הזעם , ההשפלה והתסכול שאחזו באוכלוסייה המוסלמית על רקע ההתפשטות האירופית . אי לכך מעולם לא עלה על דעתם של הניתוק מהחברה הערבית וההתקרבות הפיזית והפוליטית לאירופים , נראו בעיני יהודי צפון אפריקה כדרך יחידה להבטיח את עתידם ואת קיומם . בתמונה משנת : 1903 בני משפחת סעדיה וסלומון שוראקי באלג'יריה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא