יהודים באימפריה העותמאנית

עמוד:42

התנועות הלאומיות בקרב העמים הנוצריים בבלקאן ויציאתם ההדרגתית לעצמאות כמדינות לאום שהחשיבו הומוגניות אתנית של האוכלוסייה לערך עליון וביקשו להמשיך ולהתפשט על חשבון המדינה העותמאנית בשם קדושתם של גבולות היסטוריים מימי הביניים ( יוון ; 1832 – סרביה ; 1878 – רומניה ; 1878 – בולגריה ; 1908 – אלבניה , המוסלמית ברובה . ( 1912 – גורלה של המדינה העותמאנית – "השאלה המזרחית" בפי הדיפלומטיה המערבית – נהפך להיות אחת הסוגיות המרכזיות באירופה של המאה ה19– עד להתמוטטותה הסופית של המדינה העותמאנית בשנת 1923 והקמתה של הרפובליקה התורכית באנטוליה . מסוף המאה ה18– ניסתה ההנהגה העותמאנית למצוא פתרון לחולשתה הצבאית מול אירופה באמצעות אימוץ רפורמות צבאיות בהתאם למודלים אירופיים קיימים . אם בתחילת הדרך נדמה להנהגה זו כי די באימוץ טכנולוגיות ושיטות לחימה אירופיות , הרי לאחר מכן הוחלט ליישם יותר ויותר רפורמות מקיפות בתחומי האדמיניסטרציה ומוסדות המדינה על פי הדגם של המדינה הצרפתית הריכוזית והביורוקרטית . השאיפה לאחד ולרכז את כל מערכות המנהל העותמאניות , תוך כדי ביטולם של גופים קורפורטיביים מתווכים ופריווילגיות מגזריות שהוענקו לקבוצות שונות באוכלוסייה העותמאנית , היתה לסימן ההיכר המרכזי של מדיניות הפנים העותמאנית במהלך המאה ה ; 19– מדיניות הידועה בשם "התיקונים" ( תנזימאת . ( הגם שיכולתה של המדינה העותמאנית להוציא אל הפועל את כל הרפורמות לא היתה מלאה , הרי השפעותיהן היו ניכרות בתחומים רבים ובהם החינוך , המשפט והמנהל . מהפכה זו " מלמעלה" שינתה לבלי הכר את פני החברה העותמאנית , ובעיקר זו העירונית . הפתיחות הגדלה והולכת של האליטה העותמאנית כלפי המערב הביאה גם לקליטה של מוצרים תרבותיים מהמערב ושילובם בתרבויות הקיימות . הביטויים לכך היו בעיקר בערים המרכזיות ובראשן בבירה איסטנבול . ברחובותיהן של הערים האלה נעשתה התרבות האירופית , על מגוון ביטוייה המקומיים , יותר ויותר מורגשת ואף לגיטימית . באותה תקופה אפשר להבחין בהתפתחותם של עיתונות ערה , תיאטרון , מועדוני ספורט , אגודות תרבות , תרגומים של ספרות אירופית – בעיקר צרפתית – ואימוץ של סוגות ספרותיות אירופיות , וכל זאת בשלל השפות המקומיות : תורכית , ערבית , ארמנית , יוונית , לאדינו ועוד . אפשר להבחין גם באדריכלות ערים אירופית , באימוץ של אופנות לבוש , מנהגי שולחן , טעמים ועוד מתוך התאמתם לתרבויות המקומיות . הלבוש המקובל של הג ' נטלמן העותמאני בשלהי התקופה העותמאנית , הכולל חליפה מעונבת אירופית ותרבוש ככיסוי ראש , יכול להיות דוגמה להתאמה הזאת . בין המוצרים התרבותיים החדשים שהגיעו מהמערב והותאמו לתרבות המקומית היתה גם הלאומיות . האליטה המוסלמית ניסתה להתמודד עם הרעיון הזה באמצעות גיבוש אידיאולוגיה משלה : הלאומיות העותמאנית . אידיאולוגיה זו ביקשה להמשיך ולקיים את המדינה העותמאנית על כל קבוצותיה האתניות והדתיות הרבות באמצעות אימוץ של לאומיות טריטוריאלית הבנויה על אזרחות שווה המוצעת לכל מרכיבי החברה . אידיאולוגיה זו זכתה להכרה רשמית בחוקה העותמאנית הראשונה ( 1876 ) והמשיכה להיות האידיאולוגיה הרשמית של המדינה עד לסיום מלחמת העולם הראשונה . ( 1918 ) מסכת השינויים האלה השפיעה כמובן גם על המיעוט היהודי בחברה העותמאנית . היהודים לא היו המיעוט הדתי היחיד במדינה ; בצל המיעוטים הדתיים הגדולים והחזקים מהם , ובראשם היוונים–האורתודוקסים והארמנים , נראה שהיהודים נתפסו בעיני העותמאנים כמיעוט דתי קטן ושולי ועל כן משכו תשומת לב מעטה יחסית מצד השלטונות . בקהילה היהודית היו באמצע המאה ה19– כ 150 , 000– נפש . בתחילת המאה ה20– עלה מספרם עד לרבע מיליון נפש וזאת למרות אובדנן של פרובינציות אירופיות והתחלת הגירה של יהודים אל מחוץ לגבולות המדינה . הקהילות היהודיות היו בעיקרן עירוניות ובדרך כלל התגוררו בשכונות משלהן שנודעו בצפיפותן הרבה . רק בשלהי המאה ה19– החלו יהודים לצאת ולהתגורר גם בשכונות החדשות , שהיו מעורבות . מעטים מהיהודים עסקו בבנקאות , במסחר בינלאומי ובתעשייה או שירתו במנגנונים הממשלתיים ; רובם שלחו ידם ברוכלות , במלאכה זעירה ובאומנויות שלעתים זוהו עמם ( למשל , מלאכת הצורפות בבגדאד . ( הריכוזים הגדולים של יהודים במאה ה19– היו באיסטנבול , בסאלוניקי ( שבה התגוררו בשנת 80 , 000 1900 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת של 173 , 000 נפש , ( באדירנה , האימפריה העותמאנית , שהיתה קיימת מאז ראשית המאה ה14- התמוטטה סופית בשנת , 1923 אחרי המלחמה עם יוון , ובמקומה הוקמה הרפובליקה התורכית באנטוליה . בתמונה : ילדים יהודים באיזמיר יתומי מלחמת 1922-1920

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא