יהודים וסוציאליזם

עמוד:26

בהן – לא אבד לתנועת הפועלים לזרמיה כוחה למשוך יהודים בשנים שבין שתי מלחמות העולם . באיטליה , למשל , היה אומברטו טראצ'יני , ממוצא יהודי , שותף מלא לפלמירו טוליאטי ולאנטוניו גראמשי בייסוד המפלגה הקומוניסטית האיטלקית . ( 1921 ) במצב שבו היו כל הזרמים הליברליים הפרוגרסיביים נחלשים והולכים , שימשו לא אחת המפלגות הסוציאליסטיות השונות בית פוליטי ליהודים , גם לאלה שלא אימצו את המכלול האידיאולוגי שייצגו . השסע בין שני ענפי התנועה הסוציאליסטית אפיין את כל ההיסטוריה של המאה ה , 20– עד לקבורתה של האוטופיה הקומוניסטית בלבושה הטוטליטרי תחת הריסות החומה של ברלין בשלהי המאה . בעקבות מלחמת העולם השנייה הוקמו ממשלות קומוניסטיות במזרח אירופה , ובהן היתה נוכחות בולטת של מנהיגים יהודיים שחזרו לארצם עם הצבא האדום . הסוציאליזם הדמוקרטי חוסל מאחורי מסך הברזל והברית בין המפלגות הקומוניסטיות והיהודים חושלה בזמן המאבק המשותף נגד האויב הנאצי . עם זאת , הדמויות היהודיות הבולטות בצד השמאלי של המפה הפוליטית פעלו במפלגות הסוציאל–דמוקרטיות : הרולד לאסקי , בלייבור הבריטי , ליאון בלום ( ר' מדור תנועות לאומיות וחברתיות , ( ז'יל מוק , דניאל מאייר ופייר מנדס–פראנס ( ר' ערך במדור זה ) בשמאל הצרפתי , הם רק אחדים בין רבים אחרים . תרומתם של יהודים לסוציאליזם אינה מתמצית בפעילותם של אישים פוליטיים בולטים . רבים היהודים שחיפשו דרכים להחיות את הרעיון הסוציאליסטי שאיים להישחק בין הרודנות הקומוניסטית מכאן לעוצמתו המנכרת של הקפיטליזם מכאן . ארנסט בלוך , "פילוסוף התקווה" ( ספרו העיקרי , העיקרון תקווה , , Das Prinzip Hoffnung ראה אור ב , ( 1959– היה אחד מהם . המארקסיזם ההומניסטי , האתי והאוטופי שלו , המהול במילינריזם נוצרי ובמשיחיות יהודית , לא התיישב כל כך עם המארקסיזם הנהוג במזרח גרמניה הקומוניסטית , שלשם הוזמן להרצות באוניברסיטת לייפציג , ובסופו של דבר הוא עקר למערב . הפילוסוף ההונגרי גיאורגי לוקאץ , ' אולי ההוגה המארקסיסטי הנודע בדורו , אמנם החזיק מעמד עד סוף חייו במולדתו ואף זכה לכיבודים רבים , אך גם הוא חש שלא בנוח בסד הקומוניסטי . הוא הושפע עמוקות ממשה הס , חיפש כמוהו דרך לסוציאליזם הומני המכבד את זכויותיו של היחיד והיה ביקורתי ביותר כלפי זן הסוציאליזם שהתפתח ברוסיה הסובייטית ובגרורותיה . לקטגוריה זו של הוגי שמאל ביקורתיים שייכים גם אנשי אסכולת פרנקפורט , רובם ככולם יהודים , שהתחילו לפעול כקבוצה בראשית שנות ה30– והשפיעו השפעה עצומה על התפתחות מדעי החברה במאה ה – 20– תיאודור אדורנו , מאקס הורקהיימר , הרברט מרקוזה ואחרים . האיש בעל ההשפעה הפוליטית העמוקה ביותר היה ללא ספק מרקוזה , אשר ספרו האדם החד–ממדי ( 1964 ) היה לאורים ותומים של דור המתרסים של שנות ה60– משני עברי האוקיינוס . ואכן , מעורבותם של מהפכנים יהודיים צעירים במאורעות של אביב , 1968 בייחוד במהפכה הרומנטית של פריז , חותמת למעשה פרק בן מאה וחמישים שנה בסימביוזה המרתקת הזאת בין יהודים , בתורת שכאלה , לבין הסוציאליזם . כמעט כל מנהיגי הסטודנטים הצרפתיים המורדים – דניאל כהן–בנדיט ובני לוי , אלן קריווין ואלן ז'יסמאר – היו יהודים . עובדה זו ( שיש הסוברים כי היא שהגנה על המהפכנים הצרפתיים מפני ההידרדרות אל האלימות הקשה שאפיינה את עמיתיהם היפניים , הגרמניים והאיטלקיים ) בלטה לעין . וכשמישהו אמר על כהן–בנדיט שהוא אינו אלא "יהודי גרמני , " צעדה הפגנת ענק בחוצות פריז בקריאה : "כולנו יהודים גרמנים . " אמת , תלמידים בעייתיים אלה של מרקוזה והסוציאליזם הליברטרי שלו סגדו לאלילים בעייתיים עוד יותר : מאו דזה דונג , טרוצקי או אף אנוור הודג'ה האלבני . אבל סטאליניסטים הם לא היו . כאשר לואי אראגון , משורר וסופר דגול וקומוניסט אורתודוקסי , ניסה להתקרב למתרסים ולהביע אדוארד ברנשטיין , אף הוא ממוצא יהודי , היה מייסדו של הזרם הרפורמיסטי שכונה "רוויזיוניסטי" בסוציאליזם הגרמני , שנאמני המארקסיזם נלחמו נגדו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא